ע"פ 8446/06 עלא סמארה נ. מדינת ישראל

א.ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' אהד) מיום 16.10.06 בב"ש 92438/06, בגדרה הוחלט שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער במסגרת ת"פ 1663/05 בבית משפט השלום בכפר-סבא (סגן הנשיא ח' פדר).

ב.(1) ביום 25.8.05 הורשע המערער בבית משפט השלום בכפר סבא (סגן הנשיא ח' פדר), על פי הודאתו ובהתאם להסדר טיעון, בעבירות של תקיפה במשפחה וכליאת שווא, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977. לפי הנטען בכתב האישום הכה המערער את אשתו בשתי הזדמנויות שונות; ולאחר שהתקשרה למשטרה, כלא אותה המערער בדירתם שלא כדין. הצדדים הגיעו להסכמה כי יעתרו לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן: ככל שהתסקיר יהא חיובי, יעתרו לעונש של ששה חודשי מאסר בעבודות שירות. בנוסף, הוצא צו הרחקה מהמתלוננת.

(2) תסקיר ראשוני של שירות המבחן, כמו גם תסקיר משלים, לא כללו חוות דעת חיובית, ולא ניתנה המלצה טיפולית. עדות אשתו של המערער בדיונים לעונש היתה, כדברי בית משפט השלום, מינורית ובלשון רפה. לפיכך טענו הצדדים לעונש, ביום 21.3.06. נוכח התסקירים עתרה המשיבה למאסר בפועל ולהפעלת מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המערער. בא כוח המערער טען בין השאר, כי נוכח העובדה שהוא המפרנס היחידי בביתו, ייגרמו למשפחה קשיים כלכליים היה ובית המשפט יטיל עליו מאסר בפועל.

(3) בית המשפט קבע מועד למתן גזר דין, ביום 14.5.06. המערער לא התייצב לדיון במועד שנקבע, והוצא נגדו צו הבאה עם אפשרות שחרור בערבות. הדיון נדחה ליום 31.5.06. גם לדיון זה לא התייצב המערער, ומשכך הוציא בית המשפט צו הבאה נוסף ללא אפשרות שחרור.

(4) ביום 27.6.06 הובא המערער לשימוע גזר הדין, לאחר שנעצר במסגרת תיק אחר. בית משפט השלום הביע אכזבתו מכך שהמערער לא הפיק לקחו מגזר דין מקל קודם שכלל מאסר מותנה, נדרש לשתי הרשעות קודמות, וגזר איפוא על המערער עונש כדלקמן: שלושים חודשי מאסר מהם שנים עשר בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, ועוד מאסר על תנאי נוסף לשישה חודשים; כן הפעיל בית המשפט מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המערער. עונשי המאסר שהושתו על המערער – והמאסר שנגזר והמאסר שהופעל– הופעלו בחופף ובמצטבר, כך שבסך הכל נגזרו על המערער ארבעה עשר חודשי מאסר בפועל . לבקשת המערער נקבע, כי ריצוי העונש יחל ביום 13.7.06. ביום 12.7.06 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ב"ש 92438/06) עד למתן פסק דין בערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית משפט השלום (ע"פ 71290/06). בית המשפט (השופטת נ' אהד) הורה על עיכוב ביצוע העונש עד לקיום דיון במעמד הצדדים.

(5) ביום 16.10.06 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי. במעמד זה הביאה המשיבה לידיעת בית המשפט כי המערער הורשע פעם נוספת, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפת אשתו, אותה עבר ביום 25.6.06 – יומיים לפני מתן גזר הדין בתיק דנן (ת"פ 2103/06, ניתן ביום 3.10.06 בבית משפט השלום בכפר סבא (סגן הנשיא פדר)). בהחלטה ביום 16.10.06 ציין בית המשפט המחוזי, כי בא כוחו של המערער לא צירף מסמכים מהותיים כגון כתב האישום, פסק דינו של בית משפט השלום ותסקיר שירות המבחן; אך לא היה בכך כדי לדחות את הדיון. לגופו קבע בית המשפט, כי נוכח העובדה שהערעור קבוע בבית המשפט המחוזי ליום 22.11.06, לא יספיק המערער לרצות אלא חלק מזערי מתקופת המאסר שנגזרה עליו, וכי בנסיבות המקרה גובר האינטרס הציבורי לפיו עונש מאסר יש לרצות מיד עם הינתנו. כן הוסיף בית המשפט, כי הרשעת המערער בת"פ 2103/06 באה בגין מעשים שנעשו בעת צו הרחקה. נוכח האמור, נדחתה הבקשה. כן נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע עד לאחר חג עיד אל-פיטר החל בשבוע זה. לפיכך נאסר המערער על אתר.

ג.(1) מכאן הבקשה הנוכחית, בה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מאסרו המיידי של המערער, ובכך שהחליט לקיים את הדיון במועדו מבלי שכל המסמכים מונחים לפניו. לגופם של דברים נטען, כי מהמערער אין נשקפת סכנה לאשתו וכי לא הוגש נגדו כתב אישום בגין הפרתו של צו הרחקה. בהקשר זה נטען, כי מאז מתן גזר הדין נשוא הערעור לא נפתח תיק נוסף נגד המערער, כי שוקמה מערכת היחסים בין המערער ואשתו, וכי הוא נמצא מתאים לקבלת טיפול במרכז למניעת וטיפול באלימות במשפחה.

(2) בתגובת המשיבה נטען, כי ערעורו של המערער יישמע במועד קרוב; כי סיכוייו קלושים; כי נוכח תסקירי שירות המבחן ונוכח העובדה כי המערער תקף את אשתו יומיים לפני מתן גזר הדין בתיק דנן תוך הפרתו של צו הרחקה, קיים חשש להישנותם של המעשים האלימים. כן נטען, כי המערער לא התייצב לשמיעת גזר הדין בעניינו, והוא ניתן רק לאחר שהמערער נעצר בתיק אחר. נוכח כל האמור, סבורה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה.

ד.(1) בדיון בפני טען בא כוח המערער כי בית המשפט המחוזי הגיב באורח שאינו מידתי להיעדר המסמכים, ולגופם של דברים כל חשש באשר לאלימות נוספת מצד המערער הוא ערטילאי. גם אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, יש מקום, כך נטען, לשחרור המערער בשל החג, מה גם שהוא מגלה יתר נכונות לשיקום ולנטילת אחריות; תסקיר משלים עשוי ליתן תמונה טובה יותר.

(2) בא כוח המדינה הביע התנגדות בנסיבות, הן בשל אי התייצבות המערער יותר מפעם בבית משפט השלום, והן בשל סיכויים קלושים לערעור ומרכיבי הרצידיביזם שנתגלו.

ה.לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לערעור, עם כל חן טיעוניו של הסניגור. אכן, המדובר בעונש מאסר בפועל בסדר גודל שלעתים קרובות ניתן בו עיכוב ביצוע, כדי שלא יוחמץ הסיכוי הערעורי בשל חלוף הזמן (לשיקולים בנושא עיכוב הביצוע ראו ע"פ 111/99 שורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2)241, מפי השופטת – כתארה אז – ביניש). עיינתי גם באסמכתאות השונות שצירף הסניגור בהקשר זה, אף שבסופו של יום כל מקרה נבחן לנסיבותיו. ואולם, המקרה דנא אינו מצדיק התערבות, בראש וראשונה בשל סיכויי הערעור, שלמצער אינם גבוהים בשל ההרשעה הנוספת בעבירה דומה, בנוסף לעצם העבירה בה הודה המערער ולאופיה. ועוד, בנסיבות של הפעלת מאסר על תנאי יש ספק רב באשר לתוחלת ערעורית של הימנעות ממאסר בפועל, וזאת גם בשים לב לתסקיר שירות המבחן, ולאי התייצבות המערער לבית המשפט עד כדי צורך בצו הבאה. אין בכך כדי למנוע מן המערער לבקש תסקיר משלים בטרם הדיון בערעורו.

צר לי כי המערער לא יוכל לחוג את החג עם משפחתו, אך אני מקוה שבמתקן הכליאה יוכל ליתן ביטוי בכל זאת לחג. כאמור, אין בידי להיעתר לערעור.