ע"פ 8468/00 אלנה לשקרוב נ. מדינת ישראל

המערערת הורשעה בהריגה לאחר שכתב האישום שהוגש נגדה בעבירת רצח תוקן מרצח להריגה. היא נדונה ל4- וחצי שנות מאסר בפועל ושנה וחצי על תנאי. ההרשעה נעשתה על סמך הודאה בכתב האישום המתוקן במסגרת עיסקת טיעון. הערעור סב על חומרת העונש.

הסניגור המלומד, עו"ד מנדלמן, היה ער לכך שבית המשפט המחוזי לקח בחשבון את כל הטיעונים לעונש שהועלו בפניו ושחזרו והועלו גם בפנינו, אלא שלטענתו, לא מצאו ביטוי נכון בשקילת העונש. אין בידינו לקבל טיעון זה.

המקרה הטראגי ארע לאחר שהמערערת ובעלה בנפרד ואדם נוסף - המנוח - הגיעו לביתה ושהו שם עד לפנות בוקר. המערערת היתה במטבח והבעל יצא מן הבית לחנות המכולת ואז הגיח המנוח מאחורי המערערת כשמכנסיו פתוחים והחל למששה באחוריה ובגבה, היא ביקשה שיחדל ומשלא נענה, נטלה סכין ודקרה אותו פעם אחת בדקירה ישירה בחזה שהביאה למותו. לאחר מעשה ניסתה להחיותו ולהזעיק עזרה, אלא שלא ניתן היה עוד לעשות דבר למענו.

בית המשפט המחוזי ביטא את התלבטותו באשר לעונש ההולם במקרה טראגי זה וניתח באופן מפורט ומקיף את נסיבות המקרה ואת נסיבותיה האישיות של המערערת. הוא ציין, כי אף שהמערערת היתה במצוקה לא שוכנע כי לא יכלה לנקוט בדרך אחרת כדי להרחיק מעליה את המנוח. עוד קבע כי תגובתה היתה נמהרת ולא עמדה ביחס תואם למעשהו של המנוח. אלה קביעות עובדתיות שאין מקום להתערב בהן.

הדקירה היחידה בחזהו שהביאה למותו, קיפדה חיי אדם צעיר ברגע מר ונמהר ואין אדם שגרם לכך יכול להימלט מעונש הולם על נטילת חיי אדם גם בנסיבות כפי שהיו במקרה זה. העונש המירבי לעבירת הריגה הוא 20 שנות מאסר והעונש שהושת על המערערת נמצא במדרג הנמוך של הענישה על עבירת הריגה. עונש זה נראה לנו ראוי והולם, הן את נסיבות האירוע והן את נסיבותיה האישיות של המערערת.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.