ע"פ 8478/21פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.12.2021 (השופט ש' מלמד ) ב-מ"ת 30357-06-21. בגדרה של ההחלטה נדחתה בקשת העורר להעברתו מהמעון הנעול "נווה חורש" למעצר בית בפיקוח אלקטרוני, וחלף זאת הוחלט כי הוא יועבר למעון הנעול "גילעם" וישהה שם תחת צו פיקוח מעצר.

יצוין כי בא-כוח העורר הכתיר את הערר בשם "ערעור", וציין כי מדובר בערעור לפי סעיף 20ג(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער או החוק ); ואולם לא כן הדבר. הסעיף האמור קובע כי " על החלטת בית משפט לנוער לפי סעיפים 20, 20א או סעיף קטן (א), ניתן לערער לפני בית משפט שלערעור, שידון בערעור בשופט אחד ". סעיפים 20, 20א ו-20ג(א) לחוק עניינם ב" צו להשגחה זמנית " וב" צו להחזקה במעון לצורכי הסתכלות "; ואולם במסגרת ההחלטה נושא ההליך שלפניי לא ניתן איזה מהצווים הללו, כי אם צו פיקוח מעצר. מכאן שלא מדובר בערעור לפי סעיף 20ג(ב) לחוק הנוער, כי אם בערר על תנאי מעצר לפי סעיף 53 חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), כטענת המשיבה . בהקשר זה יצוין כי סעיף 10 לחוק הנוער קובע כי " הוראות חוק המעצרים יחולו, לעניין קטין, בשינויים המפורטים בפרק זה "; וכי אין בפרק הרלוונטי בחוק הנוער סעיף הקובע שינוי כלשהו ביחס לסעיף 53 לחוק המעצרים.

הרקע הצריך לעניין וההליך בבית המשפט המחוזי

2.

נגד העורר, יליד ינואר 2005, ושניים אחרים, הוגש ביום 24.5.2021 כתב אישום (להלן: כתב האישום הראשון ). בהמשך הופרד משפטו של העורר ממשפטם של הנאשמים האחרים, וביום 8.6.2021 הוגש כתב אישום נגד העורר בלבד (להלן: כתב האישום השני או כתב האישום ), שבא בעניינו תחת כתב האישום הראשון. כתב האישום השני ייחס לעורר עבירות של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, הסתה לטרור, הסתה לגזענות והתפרעות שסופה נזק מתוך מניע גזעני. על פי הנטען בכתב האישום, ברקע הדברים עומדת " התארגנות שפורסמה ברשתות החברתיות לפגוע באזרחים ערבים ובעסקים בבעלות אזרחים ערבים בטיילת בבת-ים "; זאת על רקע מערכה צבאית בין מדינת ישראל ובין ארגון חמאס ברצועת עזה, שהתקיימה במהלך חודש מאי 2021 וכונתה מבצע "שומר החומות". בכתב האישום מתואר כי ביום 12.5.2021 התאספו העורר ופורעים נוספים אל מול מסעדה הנמצאת בבעלות אזרח ערבי, והעורר קרא פעמים רבות " מוות לערבים " ו" שיישרף לכם הכפר " תוך שלהוב הנוכחים, ובהמשך יידה בקבוק לעבר המסעדה. עוד נטען בכתב האישום כי העורר תקף אזרח ערבי (להלן: המתלונן ) בצוותא עם עשרות אחרים; ובתוך כך העורר והפורעים האחרים הוציאו את המתלונן בכוח מרכבו, חשמלו אותו בשוקר, הפילו אותו לרצפה, הכו אותו באגרופים, בבעיטות, במקלות ובאלות טלסקופיות, ואף הטיחו בפניו קורקינט חשמלי. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות חמורות בגופו. נוסף על כך נטען כי העורר ירק על המתלונן כאשר שכב פצוע וצילם אותו, וכן צילם את עצמו צועק: " זיינו אותו ", " אני בידיים שלי זיינתי אותו ". עוד נטען כי העורר והפורעים האחרים הסבו נזק רב לרכבו של המתלונן וגנבו רכוש מהרכב. בד בבד עם הגשת כתב האישום הראשון הוגשה בקשה למעצרם של העורר והנאשמים הנוספים באותו כתב אישום עד לתום ההליכים נגדם.

3.

במהלך דיון שהתקיים ביום 24.5.2021 הסכימה באת-כוח העורר לקיומו של ניצוץ ראייתי. בהחלטה מאותו יום קבע בית המשפט המחוזי כי מהמתואר בכתב האישום עולה עילת מסוכנות, והורה על הכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר. עוד נקבע כי העורר ייעצר עד למתן החלטה אחרת. במהלך דיון שהתקיים ביום 10.6.2021 ציין שירות המבחן כי הוא סבור שיש מקום שהעורר ישהה במעון נעול, ואולם בשל רשימת המתנה ארוכה לשהייה במעון נעול הומלץ בסופו של יום על העברת העורר ל"מגן דוד", פנימייה דתית ברמת הגולן המשמשת כחלופת מעצר. בהחלטתו מאותו יום שעה בית המשפט המחוזי להמלצת שירות המבחן והורה על השמתו של העורר ב"מגן דוד" כחלופת מעצר, וכן הטיל צו פיקוח מעצר למשך שלושה חודשים. בהחלטה נוספת מיום 15.7.2021 קבע בית המשפט המחוזי כי העורר יועבר למעון הנעול "נווה חורש" וישהה שם תחת צו פיקוח מעצר למשך שלושה חודשים; זאת לאחר שהתקבל דיווח מאת שירות המבחן וצוות "מגן דוד", לפיו העורר ביצע לכאורה עבירה כלפי נער אחר השוהה במקום. על פי הדיווח, מאחר שהנער האחר סירב להעיד נגד העורר, לא נפתח תיק פלילי בנדון. העברתו של העורר ל"נווה חורש" נעשתה לאחר ששירות המבחן ציין כי קיים צורך להפריד בינו ובין נפגע העבירה לכאורה. יצוין כי מעון "נווה חורש" הוא מעון נעול לבני נוער המשמש ככלל לצורך אבחון והתערבות בשעת משבר.

בהחלטה מיום 12.10.2021 הוארך צו הפיקוח למשך חודש ימים, ונקבע דיון נוסף ליום 16.11.2021. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר עדכני עד ליום זה. לאחר שהמועד נדחה לבקשת שירות המבחן, הוגש התסקיר ביום 21.11.2021. בתסקיר נכתב כי מצבו של העורר ידע עליות ומורדות במהלך תקופת שהותו במקום: מחד גיסא צוין בתסקיר כי לרוב הוא הצליח לשמור על תפקוד וסדר יום תקין, וכי השתדלותו ניכרה; ומאידך גיסא צוין כי פעמים רבות אופן התנהלותו היה מורכב, לרבות היעדר נטילת אחריות על מעשיו, בדיקת גבולות, התססה ומעורבות במספר אירועים חריגים (בפרט יצוין דיווח שהתקבל מאת שירות המבחן על אודות אירוע חריג שאירע ביום 11.9.2021, ובמסגרתו העורר תקף לכאורה נער אחר). שירות המבחן העריך כי יש צורך במסגרת המקיימת השגחה ופיקוח הדוקים על מנת ליתן מענה לצרכיו של העורר, ובהתאם הומלץ על שילובו במעון הנעול "גילעם".

4.

בהמשך לדברים אלה ובמהלך דיון שהתקיים ביום 22.11.2021, ביקש בא-כוח העורר לשנות מן החלופה שבה נתון העורר במעצר במעון נעול, ולהורות על מעצרו של העורר בתנאי מעצר בית בבית הוריו, בפיקוחם של האחרונים ובתוספת פיקוח אלקטרוני. ואמנם בתום הדיון הורה בית המשפט לשירות המבחן להכין תסקיר משלים שיתייחס לאפשרות זו, וביום 25.11.2021 התקבל התסקיר המשלים (להלן: התסקיר המשלים ). מחד גיסא צוין בתסקיר המשלים כי " יש במעצר באיזוק אלקטרוני בכדי למנוע מ[העורר] להפר את התנאים המגבילים ולשמור על תנאי המעצר ", וכי באפשרות ההורים, שהוצעו כמפקחים, לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר. מאידך גיסא העריך שירות המבחן כי אין במעצר בפיקוח אלקטרוני כדי לתת מענה לצרכיו הטיפוליים המורכבים של העורר; וצוין כי רק מסגרת טיפולית כוללנית שמתקיימים בה השגחה ופיקוח הדוקים ושמציבה גבולות ברורים יכולה ליתן מענה לצורכי העורר, להביא למיתון תוקפנותו ולסייע לו לתפקד. לנוכח האמור חזר שירות המבחן על המלצתו לשלב את העורר במעון "גילעם", בציינו כי " זוהי החלופה המדויקת ביותר לצרכיו של הנער ". בהחלטה מיום 29.11.2021 התבקש שירות המבחן לבחון מול מעון "גילעם" מתי ניתן יהיה לקלוט את העורר, ונקבע דיון נוסף ליום 7.12.2021. יצוין כי בתסקיר שהוגש ביום 7.12.2021 התקבל דיווח על אירוע חריג נוסף שבו העורר היה מעורב.

במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 7.12.2021 טענה באת-כוח המשיבה כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן. מנגד שב בא-כוח העורר וטען כי יש להורות על העברת העורר למעצר בית בפיקוח אנושי ואלקטרוני, תוך שהוא ישולב במסגרת "תוכנית היל"ה" מטעם העירייה בעיר מגוריו. "תוכנית היל"ה" היא מסגרת יום המאפשרת השלמת פערים ולמידה לתעודת בגרות או לתעודה המעידה על השלמת לימודים תיכוניים, וזאת באופן פרטני או בקבוצות קטנות ובליווי מעטפת תומכת.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בהחלטה מיום 7.12.2021, היא ההחלטה נושא הערר, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר להעברתו למעצר בית בפיקוח אלקטרוני והורה על העברתו למעון הנעול "גילעם". בית המשפט ציין כי מעצרו של קטין בפיקוח אלקטרוני מעורר קשיים רבים, שכן הקטין נדרש לשהות בביתו מבלי לצאת ממנו כלל; ועוד צוין כי פיקוח אלקטרוני אינו תוכנית טיפולית, וכי הכנת תוכנית טיפולית בקהילה למערער צפויה לארוך זמן רב. בית המשפט הוסיף כי הוא רואה בדאגה רבה את מצבו של העורר, וכי ניכר שהעורר, לנוכח תחושותיו ומורכבות מצבו, אינו יכול לראות את התמונה הכוללת. בהמשך לכך נקבע כי שילובו של העורר בתוכנית שתתווה לו סדר יום ברור ויעדים ברורים צפוי להוביל למוטיבציה לשינוי מצד העורר; וכי ככל שישתף פעולה עם ההליך הטיפולי ויגלה ניצנים של הליכה בכיוון הנכון בדמות היעדר התנהגות כוחנית כלפי אחרים, ניתן יהיה להורות על מעצרו בביתו. בהינתן האמור לעיל, קבע בית המשפט כי העורר יועבר למעון "גילעם" ביום 12.12.2021 שעה 13:00, וכי הלה ישהה שם תחת צו פיקוח מעצר למשך שלושה חודשים. מכאן הערר.

טענות הצדדים

6.

לטענת העורר, במעצרו בבית הוריו בפיקוח אלקטרוני יש כדי להגשים את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו בהשוואה לשהייה במעון נעול. הוא מציין כי שירות המבחן התרשם שיש במעצר בפיקוח אלקטרוני כדי למנוע ממנו להפר את התנאים המגבילים, וכי באפשרות ההורים כמפקחים לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. עוד מציין העורר כי על פי סעיף 21(א)(1) לחוק המעצרים, החלטה בדבר מעצרו של אדם עד לתום ההליכים נגדו צריכה להתבסס על מסוכנות הנשקפת מצדו לאדם אחר, לציבור או להליך הפלילי. לדבריו, בית המשפט המחוזי לא הצביע על חשש שמעצרו בפיקוח אלקטרוני יסכן מאן דהוא או יפגע בתקינות ההליך; והוא מדגיש כי תכלית שיקומית-טיפולית אינה מצויה בין עילות המעצר הקבועות בדין. כמו כן נטען כי אין בהחלטה כל התרשמות או קביעה שלפיה לא ניתן להגשים את תכלית המעצר בדרך של מעצר בית בפיקוח אלקטרוני, שפגיעתו בחירות העורר פחותה.

העורר מוסיף וטוען כי הוא מצוי במעון נעול מיום 10.6.2021, קרי 180 ימים – שהם למעלה מפי 2.5 מהתקופה המקסימלית הנקובה בסעיף 20א(א) לחוק הנוער, המגביל את תקופת ההחזקה במעון לצורכי הסתכלות ל-70 ימים. נוסף על כך נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הורה על העברתו של העורר למעון נעול חרף סירובו הנחרץ ותחינתו לאפשר לו להמשיך את ההליך השיקומי במסגרת שיקומית בקהילה, דוגמת "תוכנית היל"ה". העורר מפנה לסעיף 20א(ב)(2) לחוק הנוער, הקובע כי לא ייתן בית משפט לנוער צו להחזקה במעון לצורכי הסתכלות, אלא אם כן " הקטין הסכים למתן הצו, או שהתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות הוצאת הצו בלא הסכמתו, ובלבד שאם לא הסכים כאמור, היה הקטין מיוצג על ידי סניגור "; ועוד הוא מפנה לסעיף 1ב(א) לחוק הנוער, הקובע, בין היתר, כי " לעמדתו של הקטין וכן לרצונו ולרגשותיו, יינתן משקל ראוי בקבלת החלטה בעניינו, בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו ".

לגישתו של העורר, מעצרו במעון נעול מהווה פגיעה קשה בעיקרון השוויון בין נאשמים שונים באותה פרשה. הוא מציין כי נאשמים אחרים במסגרת אותו אירוע, שחלקם בגירים ושחלקם הואשמו בנקיטת אלימות פיזית כלפי המתלונן בעצמם ולא בצוותא כמותו, הועברו למעצר בית בפיקוח אלקטרוני; והוא מפנה להחלטות שהתקבלו בעניינם. עוד מפנה העורר להחלטות שנתן בית משפט זה ושעניינן בהתפרעויות אזרחיות אחרות בעת מבצע "שומר החומות"; והוא סבור כי יש בהחלטות אלה כדי לתמוך בטענתו, בין היתר לנוכח הדמיון הרב בין האירועים.

7.

במהלך דיון שהתקיים לפניי ביום 12.12.2021, שב בא-כוח העורר על טענותיו שבכתב, תוך שהדגיש את אופיה הפטרנליסטי – כך לדבריו – של החלטת בית המשפט המחוזי. עוד הודגש כי העורר שב ומביע כי אינו מסוגל יותר לשהות במעון נעול, וכי ברור לו שככל שיהיו הפרות מצידו במסגרת מעצר הבית בפיקוח אלקטרוני, התוצאה תהיה העברתו למעצר מאחורי סורג ובריח. באת-כוח המשיבה מצדה טענה כי יש לדחות את הערר. ראשית כל נטען כי מדובר בערר מעצרים ולא בערעור, שכן העורר אינו נמצא תחת צו הסתכלות; ובהתאם לכך נטען כי סעיף 20א לחוק הנוער אינו רלוונטי לענייננו. עוד טענה באת-כוח המשיבה כי אמנם לרצון הקטין נודע משקל, אולם לא מדובר בשיקול בלעדי. היא הפנתה לתסקירים שהוגשו בעניינו של העורר, המעידים, לטענתה, על מסוכנות הנשקפת מצדו; ועוד הודגש כי שירות המבחן המליץ לאורך כל הדרך על שהייתו של המערער במעון נעול. לטענה בדבר פגיעה בעיקרון השוויון השיבה באת-כוח המשיבה כי בכל אותם מקרים שאליהם הפנה העורר שירות המבחן הוא שהמליץ על מעצר בפיקוח אלקטרוני.

בתום הדיון קבעתי כי התיק ייוותר לעיוני לצורך מתן החלטה, וכי בתקופה שעד למתן ההחלטה העורר יועבר למעון "גילעם" כפי שהורה בית המשפט המחוזי; בכך נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עם הערר.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בערר על נספחיו ומשהוספתי ושמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים , לא ראיתי מקום לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי.

ראשית דבר, אין לקבל את טענת העורר שלפיה הוא מצוי במעון נעול תקופה ארוכה פי 2.5 מהתקופה המקסימלית המותרת. סעיף 20א(א) לחוק הנוער מגביל את השהות במעון או במעון נעול ל-70 ימים, מקום שבו מדובר בצו להחזקה במעון לצורכי הסתכלות. בהחלטה מיום 15.7.2021 הורה בית המשפט על " צו פיקוח מעצרים למשך 3 חודשים בנווה חורש "; ומשמע שהעורר לא שהה ב"נווה חורש" תחת צו להחזקה במעון לצורכי הסתכלות, כי אם תחת צו פיקוח מעצר. אמנם מתסקירי שירות המבחן עולה כי במהלך תקופת שהותו של העורר ב"נווה חורש" נערך הליך אבחון והסתכלות בעניינו, הלכה למעשה; ואולם אין בכך כדי לשנות מכך שהעורר שהה במקום מכוח צו פיקוח מעצרים, כפי שנכתב גם בתסקירים עצמם – ועל כן ספק אם סעיף 20א(א) לחוק חל בענייננו. מכל מקום, שלב האבחון של העורר הסתיים, וכעת נדרשת הכרעה לגופו של עניין.

9.

ומכאן לעיקרם של דברים. אמנם כטענת בא-כוח העורר, ההחלטה נושא הערר אינה מתייחסת במפורש לאחת מעילות המעצר הקבועות בסעיף 21(א)(1) לחוק המעצרים, ובפרט למסוכנות הנשקפת מהעורר; ולמקרא ההחלטה אמנם עולה הרושם שבית המשפט ביסס החלטתו על שיקולי שיקום וטיפול, שאינם ממין העניין כאשר עסקינן בעילות מעצר. גם למקרא התסקיר המשלים מצטיירת על פני הדברים תמונה דומה, ולפיה השיקולים שהביאו את שירות המבחן להימנע מהמלצה על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני הם בעיקרם שיקולים טיפוליים ושיקומיים. ואולם מקריאה מעמיקה של ההחלטה והתסקיר המשלים, כמו גם מיתר ההחלטות והתסקירים שניתנו בעניינו של העורר, עולה בבירור מסוכנותו; ודומה כי בענייננו מתקיים קשר הדוק בין צרכיו הטיפוליים של העורר ובין מסוכנותו. מסוכנות זו נלמדת ממספר מקורות: מהמעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום; מהאמור בתסקירים בנוגע להתנהלותו המורכבת של העורר, הכוללת בדיקת גבולות, התססה והיעדר לקיחת אחריות; מהאמור בתסקירים באשר לנטייתו של העורר לתוקפנות, שלדברי שירות המבחן רק מסגרת טיפולית כוללנית שמתקיימים בה השגחה ופיקוח הדוקים יכולה להביא למיתונה; ומהאירועים החריגים החמורים שבהם היה העורר מעורב לכאורה, ושככלל לא לקח עליהם אחריות.

דומני כי מכל האמור עולה שבנקודת הזמן הנוכחית לא ניתן להגשים את תכלית המעצר בדרך של מעצר בית בפיקוח אלקטרוני, שכן לא יהיה בכך כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מן העורר. בהקשר זה יצוין כי ההתייחסות להורים כמפקחים במסגרת התסקיר המשלים אינה חד-משמעית כפי שמציג אותה העורר. אמנם צוין כי מדובר בהורים דואגים ואכפתיים הרוצים בטובתו של בנם, וכי בהיבט זה באפשרותם לתת מענה למסוכנות הנשקפת מצדו; ואולם בה בעת צוין בתסקיר המשלים כי ההורים נוטים לגונן על התנהגותו של העורר, וכי קיימים סימני שאלה ביחס ליכולתם להוות עבור העורר גורמי סמכות ופיקוח לאורך זמן. נוסף על כך יצוין כי מהתסקירים עולה שקיים קושי ליתן אמון בעורר, וכבר נפסק כי פיקוח אלקטרוני אינו מספק פיקוח הולם כאשר אלה הם פני הדברים (בש"פ 5785/21 מדינת ישראל נ' נימר , פסקה 7 (25.8.2021); בש"פ 5285/15 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 10 (10.8.2015)). נוסף על האמור יצוין כי בנקודת הזמן הזו לא קיימת תוכנית סדורה לטיפול בעורר בקהילה, וכי הכנתה של תוכנית כזו עשויה לארוך זמן רב.

10.

כמו כן, אין לקבל את טענת העורר שלפיה יש בסירובו לשהות במעון נעול כדי להכריע את הכף לטובת מעצר בית בפיקוח אלקטרוני. סעיף 20א(ב)(2) שאליו מפנה העורר אינו רלוונטי לענייננו, שכן גם הוא עוסק בצו להחזקה במעון לצורכי הסתכלות, בעוד בענייננו מדובר בצו פיקוח מעצר; ומכאן שאין חובה לקבל את הסכמת הקטין ואף אין צורך בקיומן של " נסיבות מיוחדות המצדיקות הוצאת הצו בלא הסכמתו " כתנאי לשהייתו במעון נעול. זאת ועוד: אמנם כטענת העורר, על פי סעיף 1ב(א) וסעיף 17א לחוק, יש לשמוע את עמדת הקטין וליתן לה משקל ראוי; ויצוין שבית המשפט המחוזי בעניינו של העורר אכן נהג כמצוות המחוקק, שמע את העורר והיה קשוב לו. ואולם בענייננו אין בעמדת העורר כדי להכריע את הכף, וזאת מפאת מסוכנותו.

לבסוף, אין לקבל את טענת העורר באשר לפגיעה בעיקרון השוויון בינו ובין נאשמים אחרים במסגרת אותו אירוע ובאירועים דומים. החלטת בית המשפט ביחס למעצרו של כל נאשם ונאשם מתקבלת, בין היתר, בהתבסס על מאפייניו האישיים והתנהלותו; ומכאן שאין לגזור מהמקרים שאליהם הפנה העורר גזירה שווה לעניינו מבלי להידרש למאפייניהם האישיים והאישיותיים של אותם נאשמים. בהקשר זה יצוין, כפי שטענה באת-כוח המשיבה, כי בכל המקרים שאליהם הפנה העורר ללא יוצא מן הכלל המליץ שירות המבחן על מעצר בית, ובחלקם אף בלא פיקוח אלקטרוני – זאת בשונה מעניינו של העורר; ודי בכך כדי לדחות את טענתו לפגיעה בשוויון.

11.

סוף דבר: הערר נדחה, והעורר ימשיך לשהות לעת הזו במעון "גילעם", כפי שהורה בית המשפט המחוזי. עם זאת, שירות המבחן יגיש תסקיר עדכני בתוך חודשיים; התסקיר יתייחס, בין היתר, לאפשרות להעביר את העורר למעצר בית בפיקוח אנושי ואלקטרוני, ולתוכנית טיפולית שניתן לשלב בה את העורר במהלך מעצר הבית, ככל שיש לכך היתכנות – כפי שביקש העורר. בהקשר זה אפנה לדברי באת-כוח המשיבה במהלך הדיון שהתקיים לפניי, ולפיהם המשיבה קשובה להערות בית המשפט באשר לאפשרות להעביר את העורר בעתיד למעצר בית בפיקוח אלקטרוני.