ע"פ 8480/01 עבד אלכרים מוחמד נ. מדינת ישראל

המערערים עבאד-אל-כרים מוחמד אבו עמר (פאדל), זאהר בן עודה נססרה (זוהר) ומוחמד בן חלילי אבו שחאדה (עמיר) הועמדו לדין והורשעו באינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון אונס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בכוח, שוד בחבורה, סחר ברכב גנוב וגניבת רכב. פאדל ועמיר הורשעו גם בכניסה וישיבה בלתי חוקית בישראל. פאדל הורשע גם בהדחה בעדות ושיבוש מהלכי משפט.

פאדל וזוהר ערערו על הרשעתם בדין. זוהר חזר בו מערעור זה. פאדל טוען כי במקום היה אדם נוסף ואילו הוא לא היה שותף לאירוע המיני. בית-המשפט ניתח ביסודיות את חומר הראיות. הוא לא האמין לעדות המערער פאדל. לעומת זאת, האמין לעדות המתלוננת וחברה. המערער לא העיד במשפטו. על יסוד כל אלה נראה לנו כי ההרשעה מבוססת כראוי, ואין יסוד להתערבותנו.

שלושת המערערים מערערים על חומרת העונש. המדינה מערערת על קולת העונש. על פי הממצאים שנקבעו התקרבו שלושת הנאשמים למתלוננת וחברה שהיו על חוף הים ביפו. השלושה קשרו קשר לשדוד את הרכב של בני הזוג וכספם. תוך כדי כך הם הפרידו בין המתלוננת וחברה. פאדל ועמיר אנסו בנסיבות מחמירות, וניסו לאנוס בנסיבות מחמירות את המתלוננת וכן עשו בה מעשה-מגונה בכוח. כן הורשעו השניים בפרטי האישום האחרים עליהם עמדנו. המערער זוהר הוא שותף בצוותא עם שני חבריו. עם זאת, אחריותו התבטאה בכך ששמר על החבר של המתלוננת. בית-המשפט המחוזי הטיל על פאדל ועמיר 12 שנות מאסר, מהן 9 שנים בפועל. על זוהר הוטלו 6 שנות מאסר, מהן 4 שנים בפועל.

נראה לנו כי ערעורה של המדינה בדין יסודו. עבירות המין בהן הורשעו המערערים חמורות הן. עליהן מתווספות העבירות האחרות, שגם להן נודעה חומרה. לדעתנו, יש להעלות את רף הענישה במקרה שלפנינו. כמו-כן נראית לנו עמדתו של בא-כוח המדינה כי הפער בין פאדל ועמיר מחד גיסא לבין זוהר מאידך גיסא, אינו צריך להיות ניכר. על רקע זה אנו קובעים כי ערעור המדינה נתקבל - וממילא ערעור הנאשמים על חומרת העונש נדחה - והעונשים בהם יישאו הנאשמים על רקע העובדה שאיננו ממצים את הדין עם נאשמים בערעור המדינה הנם: על פאדל ועמיר יוטלו שלוש עשרה שנות מאסר מהן 11 לריצוי בפועל. על הנאשם זוהר יוטלו עשר שנות מאסר, מהן 8 לריצוי בפועל. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. תשומת לב שלטונות בתי-הסוהר מופנית לבעיותיו של זוהר בבית הסוהר, הדורשות טיפול.