ע"פ 8487/15 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט הבכיר צ' גורפינקל ) בת"פ 27548-11-14 מיום 18.11.2015.

2.

ביום 19.3.2015, המבקש הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ובשוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

ביום 18.11.2015, בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המבקש, והשית עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת שוד; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות שתוצאתה חבלה לאדם אחר; ופיצוי כספי בסך 5,000 ש"ח למתלונן.

1.

המבקש הגיש הודעת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולצידה הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד למתן פסק דין בערעור. המבקש טוען כי מתקיימות בעניינו מכלול נסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע עונש מאסר: ראשית, המבקש מציין כי בעת ביצוע העבירות, היה בן 18 שנים ושבעה חודשים, וחבר לחברה שולית אשר שימשה לו מענה לצורך בהשתייכות חברתית. שנית, המבקש מפנה לתסקיר שירות המבחן, בו שירות המבחן התרשם ממנו כבעל מוטיבציה ומחויבות לטיפול, וכמי שמגלה נכונות לשנות את הדפוסים השליליים שרכש לאורך חייו. שלישית, המבקש מציין כי החל מחודש יולי 2015, חלה הידרדרות במצבו הרפואי, אשר לאחריה הוא מצוי במעקב.

2.

בדיון שבפניי, התנגדה באת-כוח המשיבה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. לשיטתה, סיכויי הערעור על גזר הדין נמוכים, שכן לטעמה העונש שהוטל על המבקש הוא קל ביחס לחומרת העבירות שביצע, נוכח השיקולים לקולה אשר התקיימו בעניינו, ואין בגזר הדין כל עילה להתערבות. לעמדת המשיבה, סיכויי השיקום זכו למשקלם הראוי, שכן ההליך הטיפולי טרם הגיע לשלב המצדיק הפחתה מהעונש ונוכח קביעת שירות המבחן בדבר מסוכנות בינונית להישנות עבירות אלימות. באשר למצבו הרפואי של המבקש, המשיבה סבורה כי הוא יוכל טיפול רפואי ראוי גם במסגרת שירות בתי הסוהר.

3.

לאחר שעיינתי בבקשת עיכוב הביצוע ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי ושמעתי את טענות הצדדים בפניי, אני מוצא כי יש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש.

4.

ככלל, נאשם שהורשע בדין, יחל לרצות את עונשו מיד עם מתן גזר הדין. עיכוב ביצוע העונש מהווה חריג, אשר יאושר רק "במקרים חריגים, שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש" (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 282 (2000) (להלן: עניין שוורץ ). כלל זה בא לאזן בין האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי ובשמירה על ביטחון הציבור, לבין הרצון למנוע פגיעה בלתי הפיכה במבקש. לפיכך, בעניין שוורץ נקבע כי בעת החלטה על עיכוב ביצוע , יש לבחון בין היתר, את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען; אורך תקופת המאסר; סיכויי קבלת הערעור וטיבו; ועברו הפלילי ונסיבות האישיות של המבקש ( שם , עמ' 282-277).

5.

במקרה שלפניי, אני סבור כי מתקיימת הצטברות של נסיבות, המצדיקה את קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת מבלי להידרש לסוגיית סיכויי הערעור. המבקש מצוי תחת תנאים מגבילים תקופת זמן לא מבוטלת, ובכל התקופה הזו לא נרשמה הפרה של תנאים אלו מצדו – ומשכך, נראה כי יש בתנאים המגבילים להפחית במידה ניכרת את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, על פי תסקיר שירות המבחן (ראו: ע"פ 5360/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (13.7.2012); ע"פ 5712/11 זובידאת נ' מדינת ישראל (8.8.2011)).

6.

בנוסף, ההידרדרות במצבו הרפואי של המבקש, כפי שזו עולה מהמסמכים הרפואיים אשר הוגשו בעניינו, מחייבת מעקב רפואי צמוד אחר מצבו, תוך ביצוע בדיקות שונות. זאת, כדי להבטיח את הטיפול ההולם בו ולהביא לקיומם של סיכויי החלמה מיטביים. בנסיבות אלה, אני מוצא כי האינטרס הציבורי נסוג מפני עניינו הפרטני של המבקש ומפני הרצון למנוע נזק בלתי הפיך לבריאותו. משכך, אני סבור כי מן הראוי שעד למתן פסק-דין בערעור, לא יימצא המבקש במאסר.

7.

סוף דבר, עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד להכרעה בערעור. הערבויות והתנאים אשר נקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.11.2015 בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר, לרבות מעצר הבית והאיזוק האלקטרוני, יעמדו בעינם ויבטיחו את האינטרס הציבורי באיון מסוכנותו של המבקש.