ע"פ 8509/99 פלוני נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע באינוס ובאיומים ונדון לשלוש שנות מאסר, מתוכן שנה אחת לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הוא מערער לפנינו על חומרת עונשו.

המעשה בו הורשע המערער אירע בקיץ 1996. אותה שעה היה המערער בן שש-עשרה ומספר חודשים והמתלוננת בת ארבע-עשרה פחות חודש. השניים הכירו זה את זה במרכז ירושלים. המערער ביקר בדירת המתלוננת. לפי הזמנתו של המערער נסעה המתלוננת לביתו שבקרית ארבע. הוא הוביל את המתלוננת ישר לחדרו והחל לחבקה ולנשקה. היא לא התנגדה. בשלב מסויים החלה להתנגד. הם שכבו יחדיו ערומים במיטה והוא בעל אותה חרף התנגדותה.

2.אנו מסכימים עם גב' גרנות שטענה לפנינו למדינה בקיצור ובטעם שיש מקום לקבוע סטנדרטים של ענישה ממשית גם כשהמדובר באנשים צעירים; והוא - למען תחדור הכרה גם לתודעתם של בני נוער שגופה של נערה אינו הפקר; ואילו הורשע המערער זמן קצר לאחר המעשה היינו נוטים לדחות את הערעור. עם זאת נתנו את דעתנו לאמור בגזר הדין, שהמתלוננת נאותה לשכב עם המערער במיטתו כששניהם ערומים ומתעלסים. קראנו גם את תסקיר הקורבן שהומצא לנו ואשר מצביע מחד על נזקים שנגרמו למתלוננת ומאידך שהיא עלתה על דרך השיקום ואין לה רגשות של נקמה כנגד המערער.

3.הגענו לכלל מסקנה שבמקרה המיוחד שלפנינו קיימת עילה להתערב בעונש. חלפו כבר כארבע שנים מיום ביצוע העבירה. זה קרוב לשנתיים משרת המערער בצבא ושירותו עובר בהצלחה. הוא מקבל טיפול נפשי, שקטיעתו עשויה לגרום לו נזק. מדובר בבחור פגיע, הנמצא במתח גבוה והסובל מהתקפי חרדה המצריכים התערבות טיפולית. מאז ביצוע העבירה חי המערער חיים נורמטיביים וגם לפני כן לא עבר עבירה.

בנסיבות אלה הגענו לכלל מסקנה שהתוצאה העונשית אליה הגיע בית המשפט המחוזי היא חמורה מדי.

אנו מקבלים את הערעור ומורים שעונשו של המערער יועמד על מאסר לתקופה של שנתיים, מתוך זה ששה חדשים לריצוי בפועל (בניכוי יום מעצר אחד) והיתרה על תנאי והתנאי הוא כפי שקבע בית המשפט המחוזי. המערער יתחיל לרצות את עונשו מיד עם שחרורו מהשירות הצבאי והמזכירות מתבקשת לקבוע את התיק לתזכורת בעוד 9 חודשים על מנת שנוכל לקבל חוות דעת של הממונה על עבודות השירות לגבי העבודה שאותה יוכל המערער לעבוד.

המערער בהסכמתו יעמוד בפיקוח שירות המבחן במשך שנה אחת מיום תחילת ריצוי העונש.