ע"פ 8513/04 אבי מונסה (רופל) נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, יוחסו למערער עבירות של מעשים מגונים ומעשי סדום אותם ביצע, על פי הנטען, בגופו של קטין, יליד חודש ינואר 1988, בעת שזה ביקר בסטודיו שלו לשם עריכתם של צילומים. המערער כפר בעובדות המפלילות שיוחסו לו, אולם בתום שמיעתן של הראיות מצא בית משפט קמא כי הוכח בפניו, ובמידה הנדרשת, כי המערער ביצע מעשים מגונים בגופו של הקטין בעת שהאחרון התגורר בסטודיו שלו במשך כשבועיים במהלך חודש נובמבר 2001.

בעקבות כך הורשע המערער, ולאחר שנתקבלו תסקירים של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער ל-30 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים בפועל והיתרה על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, ונקדים ונבהיר כי לא הוכחה בפנינו עילה להתערב בו. אדרבא, מדובר במעשים קשים ביותר אותם ביצע המערער בגופו של קטין אשר נתן בו אמון, ולמעשה היה היחיד באותה עת שהוא שם בו את מבטחו. מעשים מסוג זה, המעוררים סלידה ושאט נפש, כרוך בהם נזק רב, בעיקר נפשי, לקורבן, ואין כמו המקרה הנוכחי בו ניסה המתלונן שוב ושוב לשים קץ לחייו, כדי להוכיח זאת. לא נעלמו מעינינו ההליכים הטיפוליים בהם נוטל המערער חלק מזה תקופה ארוכה, כפי שלא נעלמו מעינינו נסיבותיו האישיות המיוחדות והמלצותיו של שירות המבחן. אולם, מנגד ניצבת חובתו של בית המשפט להגן על קטינים, וחובה זו מחייבת גזירתם של עונשים מכבידים לאלה המוצאים בקטינים קורבן קל לספק בו את יצרם. מנקודת השקפה זו העונש שנגזר למערער אינו מכביד כלל וכלל, ומותר להניח כי לולא אותם שיקולים לקולא שמנה בית המשפט המחוזי בגזר דינו, היה עונשו של המערער חמור פי כמה. עם זאת, וכדי לדרבן את המערער להתמיד בהליכים הטיפוליים בהם החל, החלטנו להמתיק מעט את עונש המאסר בו ישא בפועל, ואותו אנו מעמדים על 8 חודשים. יתר חלקי גזר-דינו של בית המשפט המחוזי יישארו על כנם.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום א' בטבת תשס"ו (1.1.2006), עד לשעה 11.00.