פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8540/02
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' אנגלרד
המערער:
מוחמד בן חמזה זטאם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.7.02 בת"פ
212/02 שניתן על-ידי כב' השופט א' שיף
תאריך הישיבה:
ל' בחשוןן התשס"ג
(05.11.02)
בשם המערער:
עו"ד ואיל חוסרי
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן למבוגרים:
עו"ד תמר פרוש
גב' ברכה וייס
פסק-דין
המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של נשיאת נשק, שלא כדין, עבירה כהגדרתה בסעיף 144(ב) רישה לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ועונשו נגזר ל- 15 חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו), לשנת מאסר על-תנאי ול- 5,000 ₪ קנס. מונח עתה לפנינו ערעורו של המערער והוא ערעור על גזר-הדין.
על נסיבות העבירה אין להאריך דיבור. עניינה הוא בנשיאת אקדח בלא שהיה למערער רשות להחזיק בו.
אין ספק כי העונש שנגזר על המערער אינו עונש חמור כלל ועיקר; כך על דרך הכלל, קל וחומר בימינו. עיקר טענתו של בא-כוח המערער היא זו, ששותפו של המערער לעבירה - אשר הורשע בעבירה של החזקת אותו נשק עצמו - עונשו נגזר אך לשבעה חודשי מאסר בפועל ולקנס בסך 3,000 ₪. בא-כוח המערער מחזיק בעקרון אחידות הענישה וטוען בשמו של עקרון זה כי ראוי להקל בעונשו של המערער.
אלא שלא הרי המערער כהרי שותפו לעבירה, שהמערער נושא על גבו עבר פלילי של עבירות לא מעטות ובשנת 1998 אף נגזר דינו לשמונה-עשר חודשי מאסר בפועל. שותפו של המערער, מן הצד האחר, נושא אחרי גבו מעשה עבירה אחד בלבד - הגם שגם זו היתה עבירה של החזקה בנשק - אך הדבר היה בעת שהיה קטין ובשל כך אף לא הורשע בדינו.
אין בדעתנו לומר כי העונש שנגזר על השותף אינו עונש קל, אך ההפרש בעונשים, בשים-לב לעברם של המערער ושל שותפו, אינו מצדיק כי ניתן את שיקול דעתנו תחת שיקול דעתו של בית-משפט קמא בעניינו של המערער.
אנו מחליטים לדחות את הערעור.
היום, ל' בחשוון תשס"ג (5.11.2002).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור
02085400_G01.doc
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט : www.court.gov.il