ע"פ 8542/09 ארקדי איסטרחוב נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר-שבע מיום 8.9.2009 (כב' השופט י' צלקובניק) לפיה התקבלה באופן חלקי בלבד בקשתו של המבקש למחיקת תוספת פיגור בגין אי תשלום קנס, ונקבע כי מחצית מתוספת הפיגור תבוטל, וכי המבקש ישלם מחצית מהקנס תוך 30 יום והמחצית האחרת תוך 30 יום מתום מאסרו.

ביום 9.11.2009 התבקשה עמדת המדינה אשר השיבה כי דין ההליך שבכותרת להיות מסולק על הסף. ביום 3.12.2009 התבקשה תגובת בא-כוח המבקש לעמדת המדינה. חרף מתן הזדמנות נוספת להגשת תגובה בהחלטה מיום 22.2.2010 ואף שיחה טלפונית של מזכירות בית המשפט עם בא-כוח המבקש, לא הוגשה תגובה כאמור ומשכך תינתן החלטתי בלא תגובה זו.

2.

בהתאם לסעיף 69(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, החלטת בית משפט בעניין בקשה לפטור מתשלום תוספת פיגור בגין אי תשלום קנס "...ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בעניין אזרחי , אם ניתנה

רשות על כך מאת נותן ההחלטה " (ההדגשה הוספה – ד.כ.ל). מהוראת-חוק זו עולה בבירור כי על-מנת להשיג על ההחלטה הנדונה בהליך שלפניי, היה על המערער לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בהתאם לסדרי הדין האזרחיים. משלא נטען כי נעשה כך במקרה שלפניי, המסקנה היא כי דין ההליך שבכותרת להיות מסולק על הסף וכך אני מורה. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, לרבות למערער עצמו.