ע"פ 855/06 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

המשיב היה נשוי לאמה של הנפגעת בפרשה בה עוסק ערעור זה. הנפגעת התגוררה בהוסטל לנפגעי נפש, והמשיב נהג לבקרה. על-פי הנטען בכתב-האישום בעובדותיו הודה המשיב, הוא נהג במהלך ביקוריו אצל הנפגעת ללטפה מתחת לבגדיה לצורך גירוי וסיפוק מיני. באחד המקרים, בחודש מרץ 2005, הוביל המשיב את הנפגעת לגן ציבורי, שם הורה לה לפשוט את מכנסיה ולאחר שגם הוא עשה זאת, שפשף את איבר מינו באיבר מינה. לגרסת המדינה, ביצע המשיב את כל אלה ללא הסכמתה החופשית של הנפגעת ותוך ניצול מצבה הנפשי.

בעקבות הודאתו של המשיב בעובדות, הרשיעו בית-המשפט המחוזי במספר עבירות לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובהמשך גזר לו שלוש שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של עשרת אלפים ש"ח.

בערעור שלפנינו משיגה המדינה כנגד קולת העונש.

המשיב בחר לו לקורבן את בתו החורגת, שמצבה הנפשי הרעוע היה מוכר לו. זו האחרונה היתה נתונה במצוקה קשה, כאשר המשיב איים שאם תחשוף את סוד המעשים שביצע בה, הוא יתגרש מאמה. במצבה של הנפגעת זהו איום של ממש, ואת חוסר האונים הזה בו היתה נתונה, ניצל המשיב פעם אחר פעם ובתדירות גבוהה, כדי לתת פורקן ליצרו.

בנסיבות אלו אין בעונש שנגזר למשיב כדי להלום את רוע מעלליו, כפי שאין בו כדי להרתיע עבריינים בכוח מפני ביצוען של עבירות דומות, במיוחד כאשר הן מופנות כלפי חסרי ישע. הדברים נכונים בבחינת קל וחומר בעניינו של המשיב, אשר חרף הודאתו בבית-המשפט, נראה כי לא הפנים את חומרתן של העבירות שביצע, והוא מוסיף להפנות אצבע מאשימה כלפי הנפגעת, ובלשונו בעמ' 114 לפרוטוקול הדיון: "אני לקחתי אותה בתור ילדה וזה כואב לי שעשתה את זה שאני אתגרש מאמא שלה שתוכל לזכות בכספים".

נוכח כל אלה אנו סבורים כי ערעור זה בדין יסודו, ומכאן החלטנו לקבלו ולהעמיד את המאסר בו ישא המשיב על חמש שנים, שתחילת מניינן ביום 6.3.05. לא ראינו מקום לעכב את תשלום הפיצוי בו חויב המשיב כלפי המתלוננת, ואנו מורים על תשלומו לאלתר.