ע"פ 8561/99 אלכסנדר רודוביץ נ. מדינת ישראל

המערער הורשע במעשה סדום ובמעשים מגונים בנסיבות של אינוס. כן הורשע המערער בהדחתה בחקירה של המתלוננת על המעשים המיניים. בית המשפט המחוזי גזר על המערער תשע שנות מאסר, שבע מתוכן לריצוי בפועל. עיקרו של הערעור מופנה נגד ההרשעה. לחלופין משיג המערער גם על חומרת גזר הדין. דין הערעור על שני חלקיו להידחות.

הרשעת המערער התבססה על גרסתה של המתלוננת, שעדותה נתקבלה כמהימנה ללא סייג, ועל התמיכה הראייתית לגרסת המתלוננת שנמצאה לבית המשפט במספר עדויות נוספות. גרסת המערער, שהכחיש מכול וכול את עשיית המעשים שיוחסו לו על-ידי המתלוננת, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי כבלתי ראויה לאמון. כן נדחתה כחסרת יסוד, עדותו של עד תביעה שהמערער קיווה להיבנות מגרסתו לתמיכת אפשרות שהמתלוננת העלילה עליו עלילת שווא.

חרף טענותיו של הסניגור לא מצאנו יסוד להתערב בממצאי המהימנות שקבע בית המשפט המחוזי ואשר עליהם ייסד את הכרעת-דינו. כן לא מצאנו מקום להיעתר לבקשת המערער להגשת ראיה נוספת בשלב הערעור. בדיון לפני בית המשפט המחוזי אכן טען המערער, כי בשל מחלה ממנה הוא סובל, המתבטאת בהופעת פצעים מדממים - בין היתר על איבר-מינו - כלל לא היה מסוגל לבצע את המעשים המיניים שיוחסו לו. המערער לא הביא עדות רפואית להוכחת טענתו. אך, לא למותר להזכיר, כי משהעלה טענה זו בחקירה, ואף נאות לחשוף את מבושיו לפני החוקר, לא ראה החוקר כל פצעים על איבר-מינו; ומסמך המתעד מעמד זה הוצג לפני בית המשפט.

איננו סבורים כי הגשת ראיה רפואית ביחס למצבו הנוכחי של המערער יכולה לשנות את תוצאות ההכרעה, ולפיכך אנו דוחים את הבקשה להבאת ראיה נוספת.

המסקנה הנגזרת מן האמור היא, כי אנו דוחים את הערעור על ההרשעה. לנוכח חומרת המעשים המיניים בהם הורשע המערער, וחומרת הנסיבות בהן בוצעו, לא מצאנו יסוד להתערבות גם בגזר הדין. לפיכך הננו דוחים גם את הערעור על חומרת העונש.