ע"פ 8564/08 לואיס דהדל נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 21.12.07 הגיעו המערער ואחר – מימון שוקרון, לעסק המנוהל על ידי המתלוננת באילת ובו מצויות מכונות משחק. נטען, כי מימון ערך שינוי כלשהו בסכומי הזכייה באחת המכונות, ולבסוף זכה בסכום של 13 אלף ש"ח. משדרש לקבל את סכום הזכייה, סירבה המתלוננת לשלם לו בטענה כי זכייתו נגועה במרמה. בעקבות כך, קשרו מימון והמערער לשדוד את המתלוננת, בהנחה שבתיק אותו היא נוהגת לשאת עמה היא מחזיקה סכומי כסף גדולים. הוסכם בין השניים שאת השוד יבצע המערער, והם יתחלקו

בשלל. ביום 28.12.07 ניגש המערער לבצע את זממו, לאחר שמימון הצביע בפניו על נתיב המילוט. הוא הגיע לעסקה של המתלוננת מצויד באקדח צעצוע, ולאחר ששיחק במכונות זמן מה ונתבקש לעזוב את המקום, הוא החל עושה את דרכו החוצה כאשר לפתע דחף את המתלוננת, אחז בצוואה, ואיים עליה עם האקדח אותו הצמיד לפניה. בעקבות כך נטל המערער את ארנקה של המתלוננת ונמלט מהמקום, ובדיעבד התברר שהתיק הכיל סכום של 4900 ש"ח.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו-402(ב) לחוק העונשין. בהמשך, נדון המערער ל-42 חודשי מאסר, 22 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 3 חודשים שעמד נגדו, במצטבר. מאחר ובינתיים נשא המערער במאסר נוסף שנגזר לו בתיק אחר, נקבע כי מתוך תקופת המאסר שנגזרה הפעם ינוכו ימי המעצר בהם היה נתון המערער בקשר לפרשה הנוכחית בלבד. כמו כן, חויב המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 25,000 ש"ח.

בערעור המופנה כנגד העונש, עותר המערער כי נקל בדינו מן הטעמים שלהלן: הדמות הדומיננטית בביצוע העבירות היה מימון, שרצה לגמול למתלוננת על הסכסוך שנתגלע ביניהם; המערער הנו בעל אישיות נגררת, והוא שודל לבצע את השוד על ידי שותפו; המאסר שהושת על המערער חורג מרמת הענישה הנוהגת; בית המשפט המחוזי, הפריז גם בסכום הפיצוי אותו פסק; לא ניתן משקל לשיקולי שיקום; לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו להפעיל את המאסר על תנאי שעמד נגד המערער.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. אין ספק, חלקו של מימון בפרשה גדול, אולם גם בחלקו של המערער אין להקל ראש. הוא רתם את עצמו, מדעת ומרצון, לשדוד את המתלוננת, תוך שהוא אינו נרתע מלבצע את המעשה בעצמו, בעוד שמימון שומר על "מרחק בטחון" מהזירה. המערער הפגין במהלך השוד אלימות לא מבוטלת, ואיים עם אקדח-דמה על קורבנו. לדידנו אין ספק כי על המתלוננת עברו רגעי חרדה לא פשוטים, שהרי להבנתה נשקפה לה מידי המערער אף סכנת חיים. התנהגות זו, בה גלומות חוצפה ותעוזה, חייבו תגובה עונשית קשה, ועל כן איננו סבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה בתקופת המאסר שגזר למערער. זו השקפתנו גם באשר לפיצוי שנפסק, ובאשר להפעלת המאסר על-תנאי - נוכח העמדה בה נקטה המשיבה בפנינו (חזרה בה מבקשתה להפעלת העונש), אנו מורים על ביטולו של רכיב זה בגזר הדין, כך שתקופת המאסר בה ישא המערער בפועל תהיה בת 42 חודשים בלבד. למעט תיקון זה, הערעור נדחה.