ע"פ 8574/06 וליד אלשמאלי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 1.1.06 פנה המערער לשני קטינים ילידי שנת 1991, התחזה בפניהם כשוטר, ודרש לראות את תכולת כיסיהם באמתלא שהוא חושד בהם בגניבה מקניון. בדרך זו גנב המערער מאחד הקטינים נגן MP3 , ומהאחר שטר של 100 ש"ח בטענה כי הוא חושד כי השטר מזויף. כאשר ביקש הקטין לראות את השטר בעצמו, תקף אותו המערער, עיקם את ידו לאחור, בעט בו ברגלו והפילו על הרצפה.

באותו יום, ובסמוך לאחר האירועים שתוארו עד כה, פגש המערער בקניון אחר שני קטינים נוספים, ילידי השנים 1988 ו-1989. גם בפניהם הוא התחזה כשוטר, ולאחר שבדק את תכולת כיסיהם גנב מאחד מהם טלפון נייד וכרטיס אשראי. כמו כן, אילץ המערער את אחד הקטינים למשוך כסף מכספומט, וגם אותו הוא גנב.

בגין מעשים אלה יוחסו למערער עבירות אחדות: שוד בנסיבות מחמירות, התחזות לאחר בכוונה להונות, קבלת דבר במרמה וגניבה. בתום שמיעתן של הראיות הצדדים הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו, ובהמשך גזר לו 40 חודשי מאסר, ו-18 חודשים מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו, המופנה כנגד חומרת העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לגילו הצעיר של המערער, לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות, ולנסיבותיהן הלא חמורות של העבירות.

לא מצאני בכל אלה עילה להתערבותנו בעונש.

חומרתן של העבירות בהן חטא המערער, גלויה היא על פניה ואינה טעונה פרשנות. חמור באותה מידה עברו הפלילי של המערער, בו שלובות הרשעות בעבירות בתחומי פשיעה שונים – רכוש, סמים ואלימות. גם את טעמו של המאסר טעם הנאשם, כאשר נדון בחודש מאי 2003 לשנתיים מאסר, ואחר כך נדון בתיק אחר ל-12 חודשי מאסר. ואם בכל אלה לא די, מתברר כי כארבעה חודשים בלבד לאחר ששוחרר מן הכלא שב המערער לסורו, ללמדך שדרכי הענישה שננקטו בעניינו, טרם גרמו לו להפנים את הצורך לעשות שינוי דחוף באורח חייו.

בנסיבות אלו אין בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.