ע"פ 8581/10 מיכאל ליטבק נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.10.2010 (ת"פ 12158-12-09, כבוד השופטת י' אמסטרדם ).

1.

כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: עבירות של סחר בסמים, עבירות של עסקה אחרת בסם וניסיון לעסקה אחרת בסם – כל אלה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג–1973 (להלן: הפקודה ), עבירות של תיווך לפי סעיף 14 לפקודה ועבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. על פי הנטען בכתב האישום, בהזדמנויות שונות בין חודש אוגוסט לבין חודש נובמבר של שנת 2009 עשה המערער עסקאות סמים שכללו מכירה, תיווך והפצה, ואף סיפק וקיבל לידיו סמים מסוכנים שונים לרבות MDMA , LSD

וקנבוס.

2.

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות שיוחסו לו, על בסיס הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון בו הוסכם כי המשיבה תעתור להטלת עונש של 52 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס וחילוט סך של 4,890 ש"ח שנתפסו בבית המערער ואילו המערער יטען לעונש באופן חופשי. כמו כן הוסכם, כי הטיעונים לעונש ישמעו לאחר שיתקבל תסקיר בעניינו של המערער, מטעם שרות המבחן.

3.

ביום 7.10.2010 הוטל על המערער עונש של 45 חודשי מאסר בפועל, 20 חודשי מאסר על תנאי, קנס וחילוט הכסף שנמצא בביתו. בית המשפט שקל לחומרה את תרומתו המשמעותית של המערער להפצת סמים בישראל, את העובדה שפעל באופן עצמאי ולא כחוליה זוטרה בשרשרת עבריינים, וכן את החלטת שרות המבחן, שהובאה בתסקיר, להימנע מהמלצה בעניינו של המערער, בשל התרשמותו מן הפער המשמעותי שבין הדרך בה הציג המערער את תפקודו לבין חומרת העבירות שביצע. לקולה נשקלו שיתוף הפעולה המלא של המערער עם המשטרה, הודאתו ועברו הפלילי שאינו מכביד.

מכאן הערעור שבפנינו.

3.

המערער טוען כי העונש שהוטל עליו חמור יתר על המידה. הוא מנמק זאת בעזרת הטענות הבאות: מעמדו של המערער ביחס לנאשמים האחרים בתיק לא היה גבוה ולא הצדיק את העונש שנגזר עליו ביחס לעונשים שהוטלו עליהם; לא ניתן משקל מספק לעובדה שהמערער סייע למשטרה באופן ממשי וסיפר כל אשר ידע

או לעובדה שעסקי הסמים היו רק בשולי חייו, לצד חייו הנורמטיביים. עוד טוען המערער כי בית המשפט לא התחשב כראוי בעברו הפלילי שאינו מכביד, בהיות זו כניסתו הראשונה למאסר בפועל וכן בעובדה שכבר שהה במשך שנה שלמה בתנאי מעצר קשים. בנוסף, לדברי המערער שגה בית המשפט המחוזי בכך שהכריז על חילוט הסכום שנמצא בביתו של המערער וכן בכך שלא שעה להסבריו לפיהם מדובר בכסף שלא שייך לו אלא לזוגתו.

4.

מנגד, טוענת המשיבה כי המערער היה מודע לעונשים שניתנו לנאשמים האחרים בתיק בעת שסנגורו הסכים לרף הענישה לו עתרה המשיבה בבית המשפט המחוזי. עוד היא טוענת כי בית המשפט קבע שהמערער תפקד באופן עצמאי בביצוע העבירות וכי קביעה זו מבוססת על כתב האישום המתוקן בו הודה המערער ולא על ראיות אחרות אשר להן טוען המערער אשר, בהסכמת הצדדים, לא הובאו בפני בית המשפט. על כן לגישתה, אין מקום להתערבות בגזר הדין.

5.

לאחר עיון בהודעת הערעור ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.

כלל ידוע הוא, כי התערבות ערכאת הערעור במידת העונש תעשה רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 1694/08 מרדכי זוהר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.1.2009); ע"פ 8704/08 סמי הייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.4.2009)). המקרה דנן אינו נופל לקטגוריה של אותם מקרים חריגים. זאת מן הטעם שבית המשפט גזר על המערער עונש העומד ברף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה וכן משום שמדובר בעונש הנמוך מן העונש לו עתרה המשיבה במסגרת הסדר הטיעון.

7.

טענותיו של המערער ביחס למעמדו בהיררכיה בין הנאשמים האחרים בתיק ולחלקו בביצוע העבירות הינן טענות עובדתיות אשר לא נדונו בבית המשפט אלא, בהסכמת הצדדים (בעמוד 20 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי), נקבעו על סמך כתב האישום המתוקן בו הודה המערער במסגרת הסדר הטיעון ועל כן הן אינן מהוות עילה להתערבותנו.

8.

באשר לטענת המערער בנוגע לחילוט הכספים שנמצאו בביתו, נאמר, כי טענה זו לא נטענה בפני בית המשפט המחוזי ועל כן אין מקום להעלותה בפנינו. יתרה מכך, כפי שעולה מפסק הדין, המערער ידע והסכים לכך שהמשיבה תבקש, בין היתר, לחלט את הסך 4,890 ש"ח שנתפסו בבית המערער, במסגרת טיעוניה לעונש. מכל מקום, בית המשפט קבע כי זהו הסכום לחילוט ולא הועלתה בפנינו עילה המצדיקה התערבות בקביעה זו.

9.

בנוסף, פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בניגוד לנטען על ידי המערער, מתייחס לטענות הצדדים, והעונש שנגזר מאוזן ומגלם את שלל השיקולים הנדרשים בנסיבות המקרה דנן. על כן, לא מצאנו מקום להתערבות.

10.

סוף דבר, הערעור נדחה; גזר הדין יישאר על כנו.