ע"פ 8585/00 טלאנגם מרוטאי נ. מדינת ישראל

השופט י' טירקל :

1.בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים א' אמינוף, י' כהן, ז' הווארי), הרשיע את המערער על פי הודייתו בעבירות של אינוס והתפרצות לבית מגורים וגזר עליו עונש של 13 שנות מאסר מתוכן 10 שנים לריצוי בפועל. המערער ערער על חומרת עונשו.

2.שלוש טענות עיקריות בפי בא כוח המערער: א) המערער הגיע לישראל מתאילנד, דובר רק את השפה התאילנדית, ולפיכך קשה עליו מאסרו יותר מאשר על אסיר אחר; ב) עקב המרחק מביתו וממשפחתו לא יוכלו אלה לבקר אותו ואף המערער לא יוכל לזכות בחופשות על מנת לנסוע לתאילנד כדי לבקרם; ג) אין למערער קרובים או מודעים בישראל וגם מטעם זה יהיה המאסר קשה לו יותר מלאחרים. בא כוח המערער מוסיף וטוען כי המערער הודה בעבירות כבר בתחילת חקירתו והביע חרטה עליהן. כמו כן ציין שהוא צעיר לימים, בן 23, וככל הנראה ללא הרשעות קודמות.

שקלנו את טענותיו של בא כוח המערער והחלטנו לדחותן. לפי עובדות כתב האישום, שבהן הודה המערער, התגורר המערער בזמן המעשה בקיבוץ ברמת הגולן. באחד הלילות סמוך לשעה 01:00 נכנס לחדרה של המתלוננת, שהתארחה באותו זמן בקיבוץ, שכב עליה ומשהתנגדה למעשיו סתם את פיה בכוח, הכה באגרופיו בבטנה, הטיח את ראשה בקיר וגרם לה חבלה. כמו כן חנק אותה על ידי משיכה בשרשרת שהיתה על צווארה. המתלוננת המשיכה להאבק במערער, אולם משתשו כוחותיה עלה בידיו לבעול אותה.

אנו סבורים כי האלימות הרבה שגילה המערער דוחה מפניה את השיקולים האישיים שאותם שטח לפנינו בא כוחו. אכן, העונש אינו קל אולם אין הוא חמור במידה המצדיקה התערבות. עם זאת, נראה לנו כי שגגה יצאה מתחת ידי בית המשפט בכך שנמנע מלהורות כי תקופת מעצרו של המערער תיחשב לו על חשבון המאסר.

3.לפיכך אנו דוחים את הערעור, כפוף לכך שתחילת ריצוי עונשו של המערער תיחשב לו מיום תחילת מעצרו - 12.7.00.