ע"פ 8617/20 אלקשחר מחמד נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה נ' הנדל:

1.מונח לפנינו ערעור מטעם שני מערערים, שמופנה נגד חומרת עונש המאסר שנגזר עליהם. המערערים הורשעו בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ונדונו, בין היתר, לעונש של 42 חודשי מאסר לכל אחד מהם.

סנגורו של מערער 1 טען כי מתחם הענישה שנקבע בהליך קמא חמור מדי, וזאת הגם שבית משפט קמא הציב את המערער בתחתית מתחם הענישה שנקבע.

אנו סבורים כי לא נפלה טעות ביחס לתוצאה העונשית שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, וזאת נוכח העבירה ונסיבותיה. אשר למבחן העושה, בית משפט קמא התחשב בנסיבות האישיות החריגות של מערער 1, ואירועים שפקדו אותו לאחרונה. מן הצד השני, יש לתת משקל להרשעותיו הקודמות של מערער 1, לרבות ריצוי עונש מאסר בפועל לתקופה לא קצרה. המסקנה היא שהעונש שהוטל על מערער 1 משקלל בתוכו כראוי את השיקולים לחומרא ולקולא, ואין מקום להתערב בו.

2.אשר למערער 2, בית המשפט המחוזי הטיל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה זהה לתקופת המאסר שנגזרה על מערער 1. נדמה שיש בכך קושי, נוכח השוני בנסיבות האישיות של שני המערערים, לרבות העדר הרשעות קודמות לחובתו של מערער 2. הווה אומר, גם אם היה מקום להתחשב לקולא בנסיבות האישיות של מערער 1, כפי שעשה בית המשפט המחוזי, עדיין קיים פער בין השניים, שנעוץ בעיקר בהעדר הרשעות קודמות לחובת מערער 2, לעומת ההרשעות הקודמות של מערער 1. הואיל ואין הבדל בין חלקו של כל אחד מהמערערים במעשה העבירה – השוני בנסיבות האישיות מוביל למסקנה שמבחינת גזירת העונש ההולם, בנסיבות מקרה זה היה מקום להגיע לתוצאה מקלה יותר עם מערער 2, גם אם לא מדובר בפער גדול.

3.סוף דבר, אנו דוחים את הערעור מטעם מערער 1, ומקבלים את הערעור מטעם מערער 2, כך שעונש המאסר שנגזר עליו יעמוד על תקופה של 36 חודשים במקום 42 חודשים. יתר ההוראות לגבי מערער 2 יעמדו בתוקף.