ע"פ 8645/19 יצחק וקנין נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות ואיומים. הוא נדון למאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי. הערעור הוגש תחילה ביחס לשני חלקי פסק הדין. בסיום טיעוני הסנגורית בדיון שנערך לפנינו, התקבלה המלצתנו – לאחר שהסנגורית שוחחה עם המערער – שלא לעמוד על הערעור נגד הכרעת הדין. בהתאם, אנו מורים על דחיית הערעור נגד הכרעת הדין.

הערעור נגד גזר הדין מופנה כלפי עונש המאסר בפועל והרכיבים הכלכליים שנגזרו על המערער. אשר לערעור על הקנס והמאסר תחתיו, בית המשפט נימק את מסקנתו ביחס לשיעור הקנס בצורה משכנעת. תקופת המאסר תחתיו מידתית. לכן לא מצאנו להתערב ברכיבים אלה של העונש. ביחס לשיעור הפיצוי, בא כוח המדינה הודיע כי המתלונן אינו מתנגד להתערבות מסוימת. בנסיבות העניין ניתן להבין עמדה זו. על כן יש מקום להתערב ברכיב זה של העונש, כפי שיובהר.

נותר עונש המאסר בפועל. יש צד לחומרה במעשי המערער, בראי מבחן "המעשה", ויש מקום אפוא להחמיר מנקודת מבט זו. ברם, מחובתו של בית המשפט לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בענייננו, ולאחר שמיעת הצדדים, דעתנו היא כי במכלול הנסיבות יש מקום להפחתה מסוימת. העונש עדיין יהיה לתקופה ארוכה, ישקלל את עברו הפלילי של המערער, ואולם הוא ישקף טוב יותר את עקרון ההלימה.

סוף דבר, הערעור מתקבל באופן הבא: עונש המאסר בפועל יעמוד על חמש שנות מאסר, כאשר תקופה זו כוללת בתוכה הפעלת שני מאסרים מותנים באופן שנקבע בבית המשפט המחוזי. רכיב הפיצוי יעמוד על סך של 10,000 ש"ח. אין התערבות ביתר הוראות פסק הדין, לרבות ניכוי ימי המעצר מתקופת המאסר, המאסר המותנה והקנס.