ע"פ 8663/06 אבשלום יחיאלי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בין השנים 1987 עד 2004 עבד המערער כנהג בשגרירות בריטניה בישראל, ובמסגרת תפקידו היה אחראי על איסוף הדואר הדיפלומטי שהתקבל מחו"ל עבור השגרירות והקונסוליה בירושלים. המערער נהג לשלם לחברת התעופה עבור הובלת הדואר, ובהמשך היה משלם לחברת ממ"ן את התמורה עבור האחסון. נטען, כי בין השנים 1992 ועד 1999 זייף המערער קבלות של חברות תעופה שונות שעבדו עם השגרירות, וכן קבלות של חברת ממ"ן, ואת אלו הוא מסר להנהלת החשבונות של השגרירות ממנה הוא דרש וקיבל החזר. בדרך זו הוציא המערער במרמה סכום של כ-400 אלף ש"ח, ובנוסף הוא קיבל עבור עובדים אחרים של השגרירות דמי הבראה עודפים בסכום של 4,888,00 ש"ח, על ידי זיוף מסמכי הסתדרות המעסיקים ושינוי התעריפים של דמי ההבראה להם זכאים העובדים.

בגין מעשים אלה בהם הודה, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף וגניבה בידי עובד, עבירות לפי סעיפים 415, 418, 420 ו-391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לאחר שהצדדים טענו לעונש נדון המערער ל-4 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את השגרירות בסכום של 250 אלף ש"ח.

הערעור מופנה כנגד העונש.

איננו סבורים כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בעונש. המערער חטא בעבירות שעל חומרתן אין צורך להרבות מלים. מעשיו נמשכו תקופה ארוכה, והסבו נזק כבד למעבידו. זו התנהגות עליה היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, גם אם עברו של המערער היה נקי עד אז מהרשעות. אכן, המערער הודה בכישלונו כבר כשהפרשה נחשפה, והוא חזר והודה והביע חרטה במהלך משפטו. ברם, כל אלה היו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, כפי שהיתה לנגד עיניו הסיבה בגינה נגרר המערער לביצוען של העבירות – מצוקה כלכלית אליה נקלע עקב בעיה משפחתית. גם הטענה לפיה הסדרי הפיקוח שהנהיגה השגרירות היו בבחינת פרצה לגנב – לא מצאנו ממש.

דווקא משום העדר הפיקוח של המעביד, מצווה היה המערער, מכוח חובת הנאמנות שהוא חב למי שמשלם לו את שכרו, להימנע מלמעול באמון זה, ומשחטא שוב לא היה מנוס מכליאתו.

באשר לפיצוי בו חויב המערער – גם אותו החלטנו להותיר על כנו, שהרי מדובר בהטבה חלקית של הנזק.

הערעור נדחה.