ע"פ 8675/07 אלברט (בן אליהו) חרובי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש דצמבר 2004 ייבאו וולף שאול (המערער בע"פ 8843/07, להלן: וולף), ואלברט חרובי (המערער בע"פ 8675/07, להלן: אלברט), אשה מביילרוסיה לצורך העסקתה בזנות. אשה זו הוחזקה בדירה במשך כחודשיים, סיפקה יחסי-מין בכל יום, משעות אחר הצהרים ועד לשעות הקטנות של הלילה, ואת האתנן שקיבלה העבירה למערערים האמורים על חשבון ההוצאות שהיו כרוכות, לגרסתם, בהבאתה לישראל. וולף ואלברט גם צילמו את האשה בעירום, במטרה להציע את שירותיה באמצעות האינטרנט. המערער הנוסף, אלכסנדר רויטמן (המערער בע"פ 8682/07, להלן: אלכסנדר), הופקד על פרסום שירותי המשרד, וכן על מערך ההזמנות והפגישות בין אותה אשה ללקוחותיה.

בחודש פברואר 2005 ייבאו וולף ואלברט אשה נוספת מביילרוסיה, וגם אותה העסיקו בזנות באותם תנאים, עד שנעצרה לאחר כשבוע וחצי על ידי משטרת ישראל. גם במקרה זה שימש אלכסנדר כממונה על פרסום שירותי המשרד ומערך ההסעות. להשלמת התמונה נוסיף, כי בפרשה זו הועמד לדין אדם נוסף – אלכסנדר שץ - ביחס אליו נטען כי תפקידו היה להסיע את הנשים ללקוחותיהם. נאשם זה נדון, בגדרו של הסכם טיעון, לשישה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, וכן מאסר על-תנאי, והוטל עליו לפצות את כל אחת מהמתלוננות בסכום של 4,500 ש"ח.

באשר למערערים שבפנינו, הם הודו בעובדות המפלילות אשר יוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו וולף ואלברט בעבירות של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות וסרסרות למעשה זנות, בעוד שאלכסנדר הורשע בעבירות של סרסרות למעשה זנות וסיוע להבאת אדם לידי עיסוק בזנות.

בגין כל אלה נדונו וולף ואלברט לארבע שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על תנאי, וכל אחד מהם חויב לפצות את כל אחת מהמתלוננות בסכום של 6,000 ש"ח. אלכסנדר נדון לשנתיים מאסר, 18 חודשי מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלוננות בסכום של 5,000 ש"ח, כל אחת.

הערעור מופנה כנגד העונש.

עיינו בנימוקי הערעור שבכתב, והאזנו ברוב קשב לטיעוני הצדדים על-פה, אולם לא נמצאה לנו עילה להתערב בעונשים שהושתו על המערערים. השלושה בחרו להם, בשלב מתקדם של חייהם, לעסוק בעבירות בזויות ומעוררות שאט-נפש – ייבוא נשים לישראל שלא כדין במטרה להעסיקן בזנות. את התופעה המכוערת הזו, שלמרבה הדאבה הפכה נפוצה עד למאד, ומכתימה את שמה של ישראל ברבים כארץ בה מנוצלות נשים בדרך משפילה, צריך לעקור מן השורש. אחת הדרכים להשיג יעד זה היא השתתם של עונשי מאסר ממושכים וחיובם של העבריינים בקנסות כבדים מתוך כוונה להבהיר להם ולרבים גם את חוסר הכדאיות הכלכלית שבעיסוק זה. מנקודת השקפה זו העונשים שהושתו על המערערים הנם מתונים ביותר, ומדעתנו לא שינינו גם לאחר ששמענו בדלתיים סגורות פרטים חסויים על תרומתו הממושכת של וולף לטובת החברה והמדינה. אדרבא, דווקא נוכח אותו מידע שנמסר לנו, תהינו שבעתיים לפשר התפנית שביצע וולף בחייו, כאשר המיר אורח חיים מהוגן בהעסקתן של נשים בזנות. אכן, פעולתו המבורכת של וולף מן העבר ראוי כי תובא בחשבון ביום פקודה, והרי כך עשה בית המשפט המחוזי (ראו סעיף 18 לגזר הדין), שאם לא כן היה העונש המושת על מערער זה חמור יותר נוכח ממצאה של הערכאה הדיונית לפיה הוא היה "הדומיננטי מבין הנאשמים בביצוע העבירות".

נוכח האמור, דינם של הערעורים להדחות, וכך אנו עושים.