ע"פ 8679/00 אלכסנדר ויזנברג נ. מדינת ישראל

המערער עבד במוסך לפחחות וצבע לרכב בנתניה. בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי הוא הציע לסוכן משטרה רכבים שנגנבו מבעליהם, ולעיתים נעשה הדבר בעצה אחת עם הבעלים של הרכב, מתוך כוונה שהבעלים יפנו בהמשך לחברה המבטחת וידרשו פיצוי.

המערער הודה כי היה מעורב בארבעה מקרים מן הסוג הזה, ומעורבותו הפלילית נמשכה מהמחצית השניה של שנת 1997 עד לתחילת שנת 1999. בעקבות הודאתו, הורשע המערער בעבירות של מסחר ברכב גנוב, גניבת רכב, קשירת קשר לבצע עוון וכן בניסיון לקבל דבר במירמה.

בטרם ניגש בית המשפט לגזור את העונש, הוא ביקש וקיבל תסקיר של שירות המבחן, וממנו עולה כי מדובר באדם צעיר, שנשא אשה לפני כארבע שנים, ואשר עלה ארצה בשנת 1993. הוא אב לילד ואשתו נמצאת ערב לידה נוספת. נראה, שהמערער תפקד באורח נורמטיבי לאורך השנים, והוא תאר את העבירות הנוכחיות כחריגות בדרך חייו. חרף כל אלה, ועל אף הודאת המערער, התרשם שירות המבחן כי הבנתו של המערער ביחס לעובדות שבהן הודה, היא קונקרטית בלבד, והוא לא הפנים עדיין את החריגה הנורמטיבית בהתנהגותו, ולנוכח כל אלה התקשה שירות המבחן לגבש המלצה טיפולית.

בית המשפט גזר למערער 18 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, וכן קנס בסך של 20,000 ש"ח.

בא כוחו המלומד של המערער, עורך דין גורדון, טען בפנינו כי לעונש שהושת על שולחו יש פן לחומרא, בעיקר לנוכח העונשים שנגזרו על אחרים באותה פרשה. בית המשפט המחוזי, בגזר דינו המנומק היטב, נתן את דעתו לכל שיקולי הענישה ובכללם ליחס שראוי כי ישמר בין נאשמים המובאים לדין בגין אותה פרשה. בית המשפט המחוזי הדגיש, ואנו מסכימים עמו, כי למערער היה חלק דומיננטי בביצוען של העבירות, ועל כן גם אם אין מדובר במי שסיגל לעצמו דפוסי התנהגות עבריינים, בסופו של דבר העונש שהושת עליו אינו חמור כלל, ואף נוטה במידת מה לקולא.

מכאן מסקנתנו, כי לא נפל פגם בגזר דינה של הערכאה הראשונה, ועל כן אנו מחליטים לדחות את הערעור.

ניתן היום, יג' בכסלו התשס"א (11.12.2000).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט

החלטה

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 11.1.01 עד השעה 12:00.