ע"פ 8679/07 אסתר ויזמן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 25.6.05, בשעה 02:00 לערך, נמצאה המערערת נוהגת בבת-ים במונית ללא אורות דולקים, בניגוד לכיוון התנועה, וכשהיא נתונה תחת השפעתם של משקאות משכרים.

המערערת לא התייצבה לדיון בעניינה בפני בית המשפט לתעבורה, ובעקבות כך נגזר לה קנס, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 24 חודשים, וכן פסילה על-תנאי. בהמשך, עתרה המערערת לבטל את גזר-הדין, ובית המשפט נעתר לה. לאחר שהצדדים טענו לעונש, הועמדה תקופת הפסילה בפועל על תשעה חודשים, וכן נגזרו לה עונשי פסילה ומאסר על-תנאי.

בערעור שהגישה המשיבה החליט בית המשפט המחוזי להעמיד את תקופת הפסילה בפועל על 24 חודשים. כמו כן נתנה הערכאה קמא למערערת רשות לערער בפני בית משפט זה, אולם היא לא טרחה לציין אם היא נוהגת כך מיוזמתה או משום בקשה שהונחה בפניה על-ידי המערערת, ומה העילה שהצדיקה, להשקפתה, קיומו של ערעור שני. כך או כך, משיגה המערערת בפנינו כנגד ההחלטה להחמיר בעונש הפסילה בפועל שהושת עליה, ואת זאת היא מנמקת בנסיבותיה האישיות: אשה בת 57, המוצאת את פרנסתה בנהיגה במונית מאז מצא בעלה את מותו בתאונת דרכים; חרף הוותק שלה בנהיגה, עברה התעבורתי אינו מכביד; המערערת הודתה בעובדות שיוחסו לה, הביעה חרטה והפנימה את הפסול שבהתנהגותה. בא-כח המערערת סבור כי מדובר בנסיבות חריגות, אשר הצדיקו סטייה מהעונש הקבוע בחוק (שנתיים), ועל כן שגה בית המשפט המחוזי כאשר החליט לשנות מן העונש.

לא מצאנו מקום להתערבותנו בפסק דינה של ערכאת הערעור. המערערת, שהוסמכה לנהוג ברכב ציבורי, נמצאה מבצעת עבירות שבעל רישיון נהיגה בכלל, ונהג ציבורי בפרט, אינם רשאים לחטוא בהן. נהיגה בשעת לילה מאוחרת במונית, בניגוד לכיוון התנועה, ללא אורות ובמצב של שכרות, היא מתכון בטוח ליצירתה של סכנה מוחשית ביותר למשתמשים בדרך. נהגת שלא הצליחה לשנן כלל פשוט ויסודי זה עד תום – טובת הציבור מחייבת שלא תנהג ברכב מנועי. כך היא מצוות המחוקק, ואיננו סבורים כי עניינה של המערערת חייב הקלה מן הסוג שבה נקט בית משפט השלום לתעבורה.

אשר על כן, הערעור נדחה.