ע"פ 8679/09 עבדאללה נגיב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של סיוע לאחר מעשה ושוד, לפי סעיפים 260(א) ו-402(ב) לחוק העונשין. נטען, כי בתאריך 19.1.09, בשעת לילה, נסע המערער עם אחר – תימור עבדאללה (להלן: תימור) ברכב במעלות, ובשלב כלשהו ירד תימור מהרכב, ניגש לאשה שהלכה לתומה וחטף את ארנקה. הוא שב למכונית והמערער הסיעו משם במטרה למלטו מעונש (ראו סעיף 7 לכתב האישום המתוקן). בחלוף 6 ימים בלבד, החליטו המערער וחברו לשדוד מרכולית הפועלת בתחנת דלק. הם הגיעו לשם בשעת ערב, וכאשר שפניהם רעולות דרשו מעובד המקום לפתוח את הקופה. כדי לתת תוקף לדרישתם, הצמיד תימור סכין לגופו של העובד, ובהמשך נטלו המערער ושותפו סכום של 1,100 ש"ח מקופת העסק, מספר חפיסות סיגריות ושני בקבוקי ויסקי.

כאמור, המערער הודה בכל אלה, ולאחר הרשעתו דן אותו בית המשפט המחוזי לשלוש וחצי שנות מאסר ושנה מאסר על-תנאי. תימור שהורשע בשני מעשי שוד והחזקת סכין שלא כדין נדון לארבע שנות מאסר, שנה וחצי מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר על-תנאי שעמד נגדו, במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת עומדת על 5 שנים.

הערעור שבפנינו מופנה נגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ובו מלין המערער על ההחלטה שלא להפנותו לתהליך גמילה מאלכוהול קודם לגזר הדין, ולחלופין, על חומרת העונש. נטען, כי מדובר באדם צעיר, נעדר עבר פלילי, שהתמכר לטיפה המרה, וכי בגזר הדין לא ניתן משקל הולם להודאת המערער והחרטה שהביע, ולא נשמר איזון ראוי בין העונש שהושת עליו לזה שנגזר לתימור.

לא ראינו מקום או עילה לשנות מגזר דינו של בית המשפט המחוזי. אכן, המערער הנו אדם צעיר, ברם בשני מועדים סמוכים הוא היה מעורב בעבירות שחומרתן אינה מוטלת בספק. בפעם האחת הוא סייע לתימור להימלט אף שראה אותו מבצע שוד של אשה, ובפעם השניה הוא נטל חלק פעיל בשוד של עסק. התנהגות זו של המערער מעידה על הסכנה הגלומה בו לציבור, ואם נכונה טענתו כי הגורם להסתבכותו בפלילים היתה התמכרותו לאלכוהול, היה עליו להקדים ולבקש טיפול לאותה התמכרות ולא לעשות זאת רק משעה שחרב הדין הונחה על צווארו. כך או כך, לא גילינו בעונש חומרה יתרה, גם לא בהשוואה לעונש שהושת על הנאשם האחר בפרשה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.