ע"פ 8682/19 חן רוזנטל נ. מדינת ישראל - כב' השופטת נועה תבור

ערעור

על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת נ' תבור ) מיום 25.12.2019 בת"פ 43327-02-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1.

נגד המערערת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות לפי חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 אותן ביצעה לכאורה על רקע סכסוך גירושין מבן זוגה לשעבר (להלן: המתלונן ). כעולה מכתב האישום, המערערת הקליטה באמצעות מכשיר הקלטה שיחות רבות שקיים המתלונן עם גורמים שונים בלא הסכמתו או ידיעתו. עוד נטען כנגדה כי היא העבירה את תוכן השיחות לחברתה עו"ד עינת שביט (להלן: עו"ד שביט ). המערערת כפרה במיוחס לה והתיק נקבע להוכחות שבמסגרתן, בין היתר, זומנה עו"ד שביט לעדות על ידי המשיבה ואילו המערערת ביקשה לדחות את העדת עו"ד שביט עד לבירור טענותיה בעניין קבילות העדות ובכלל זה טענותיה בעניין חיסיון עורך דין-לקוח ולכך שהראיות הקשורות לעדות הושגו שלא כדין. המשיבה התנגדה לבקשה וביום 19.12.2019 היא נדחתה על ידי בית המשפט ונקבע כי "לצורך הכרעה בשאלת קיומו של חסיון וכן בשאלת קבילות מוצגים יש צורך בשמיעת עדות העדה". בהמשך לדברים אלה, ולאחר שנשמעה עדות נוספת בתיק שלטענת המערערת יש בה כדי לחזק את טענותיה בדבר יחסי עורך דין-לקוח עם עו"ד שביט, היא ביקשה בשנית לדחות את עדותה של עו"ד שביט ולמצער לצמצם אותה אך לשאלת טיב היחסים בינה ובין המערערת, וזאת לצורך הכרעה בטענת החיסיון. בקשה זו נדחתה בדיון שהתקיים בתיק ביום 25.12.2019, ומשכך העלה בא כוח המערערת טענת פסלות נגד בית המשפט. בתמצית, נטען כי שמיעת עדותה של עו"ד שביט, לרבות ההיחשפות לראיות שהמשיבה מבקשת להגיש באמצעותה, תגרום לכך שבית המשפט ייחשף למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות.

2.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים דחה בית המשפט את הבקשה כבר באותו הדיון. בית המשפט הדגיש כי טענות המערערת מבוססות על חשש עתידי להיחשפות לחומרי ראיות בלתי קבילים, ואולם בשלב זה עדיין לא ברור אם מדובר בראיות שאינן קבילות הואיל ושאלה זו עודנה במחלוקת בין הצדדים. בית המשפט הטעים כי "לא ניתן לקבוע מראש קיומו של משוא פנים כאשר לא ברור האם יש לטענה בסיס עובדתי כלשהו. לא ניתן לטעון לקיומה של מסה קריטית, כאשר לא ברור האם קיימת מסה של ראיות בלתי קבילות במשקל כזה או אחר". עם זאת, בית המשפט נעתר לבקשת המערערת לדחות את המשך הדיון בהליך עד לאחר הגשת הערעור דנן.

3.

בערעור שבה המערערת על טענותיה ומדגישה כי היחשפות המותב לעדותה של עו"ד שביט ולראיות שונות עלולה לפגוע ביכולתה להכריע בטענות הקבילות שהעלתה המערערת, וכי גם אם המותב יורה על פסילת אחדות מהראיות קיים חשש שהיחשפותו אליהן תפגע ביכולתו להכריע בהליך ללא משוא פנים. המערערת מדגישה כי עו"ד שביט זומנה להעיד בקשר לדברים שנמסרו לה לכאורה על ידי המערערת, ולא כשותפה לדבר עבירה. באשר לדברים אלה, כך טוענת המערערת, חל חיסיון עורך דין-לקוח ועל כן אין מקום שבית המשפט ייחשף אליהם. המערערת גורסת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי לא ניתן יהיה להכריע בטענת החיסיון מבלי לשמוע את העדות במועד זה ומכל מקום, ככל שעדותה של עו"ד שביט נחוצה היה מקום להגבילה לשאלה זו בלבד. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי עדותה של עו"ד שביט נחוצה לבירור המחלוקת באשר לקבילותן של ראיות שונות, שלטענת המערערת הושגו שלא כדין.

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. טענת הפסלות הנטענת על ידי המערערת מתייחסת לאירועים שעדיין לא התרחשו, ובמרכזם עדותה של עו"ד שביט וחשיפת המותב לראיות שונות שיוצגו באמצעותה. כפי שציין בית המשפט, בשלב זה כלל לא ברור אם עדות זו והראיות הנ"ל הן בלתי קבילות ולכן, ברי שלא ניתן לקבוע אם היחשפות המותב לחומר האמור יש בה משום חשיפה לראיות בלתי קבילות, לא כל שכן חשיפה שיש בה כדי להקים עילת פסילה בהתאם לתנאים שהותוו לעניין זה בפסיקה (ע"פ 3063/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.5.2019 )). אכן, על הטוען טענת פסלות מוטל להעלותה סמוך למועד היווצרות העילה, אך אין להלום מצב שבו צד להליך מבקש "להקדים תרופה למכה" ולפסול את המותב בטרם התברר כלל – כבענייננו – אם התגבשו התנאים המבססים את עילת הפסילה.

אשר על כן, הערעור נדחה.