ע"פ 8691/08 ע-ראוף עבד מריסאת נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בין ג'ומעה מריסאת (להלן: ג'ומעה) וחמד מריסאת (להלן: חמד), לעבד אלראוף מריסאת (המערער בע"פ 8691/08) נתגלע סכסוך. בתאריך 4.11.07, בשעת לילה מאוחרת, נסעו עבד אלראוף, שריף מריסאת (המערער בע"פ 9319/08) ואחרים בטנדר כשהם נושאים עמם שני רובים מסוג M-16 , אקדח ורימון יד. הם הגיעו ליד ביתו של חמד, ומהנשק שבידיהם ירו מספר יריות מתוך כוונה לפגוע בבני משפחתו של יריבם. לאחר הירי הסתלקו המערערים וחבריהם מהמקום, אולם הפעילות הפלילית של אותו לילה טרם באה לקיצה. בחלוף כשעה הגיעו המערערים לאזור ביתו של ג'ומעה וירו לעברו ולעבר ביתו, וכן הטילו את רימון היד שהתפוצץ. גם הפעם נמלטו המערערים וחבריהם תוך נסיעה בטנדר, ומשניסה שוטר לחסום את דרכם, שניים מנוסעי הטנדר הוציאו את פלג גופם העליון מחוץ לרכב, ירו באוויר, ואחד מהם אף איים עם הנשק על השוטר.

המערערים הודו בכל אלה, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של נשיאת נשק שלא כדין, חבלה בכוונה מחמירה, יריות באזור מגורים, היזק בזדון והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו – עבירות לפי סעיפים 144(ב), 329(א), 340א, 452 ו-275 לחוק העונשין. בגין כל אלה נדון עבד אלראוף ל-48 חודשי מאסר, בעוד ששריף נדון ל-42 חודשי מאסר. לשני המערערים נגזר גם מאסר על-תנאי בן 12 חודשים.

המערערים, הסבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר עמם, עותרים בפנינו להקל בעונשיהם, ולהלן טעמיהם: האירוע לא גרם לפגיעות בנפש אלא לרכוש בלבד; לא ניתן משקל ראוי לנסיבות האישיות של המערערים, לעדותם של עדי האופי, להודאתם ולחרטה שהביעו. כמו כן, נטען כי לא ניתן משקל הולם לסולחה שנערכה בין הצדדים.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערערים חטאו בעבירות שביחס לחומרתן המופלגת אין צורך להרבות במלים. על רקע של סכסוך שפרץ בינם לקורבנותיהם, הם החליטו לעשות דין לעצמם, ולצורך זה לא היססו להשתמש בנשק חם. לשימוש בנשק באזור מגורים נודעת סכנה, ומקל וחומר שסכנה כזו נשקפת כאשר אין מדובר בירי באוויר, אלא כזה שנועד לפגוע בזולת. יתרה מכך, הנשק שימש בידי המערערים וחבריהם גם כדי לאיים ולהרתיע שוטרים. מעשים מסוג זה, ששוב אינם נדירים במקומותינו, חייבו גישה עונשית מחמירה, וגישה זו מתחייבת, בבחינת קל וחומר, מקום בו הנשק ששימש את המערערים לא נתפס.

נוכח כל אלה, לא מצאנו עילה לקבלת הערעורים, ומכאן החלטתנו לדחותם.