ע"פ 8703/08 חוסיין אבו מוסא נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של מעשי פזיזות ורשלנות תוך נהיגה ברכב בדרך ציבורית, הכשלת שוטר ונהיגה ללא רישיון – עבירות לפי סעיפים 338(א)(1) ו-275 לחוק העונשין, וסעיף 10(א) לפקודת התעבורה. בעקבות כך הוא נדון ל-18 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, קנס בסך 4000 ש"ח, והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 24 חודשים מיום שחרורו מהכלא.

בכתב האישום נטען, כי באחד מימיו של חודש אפריל 2008, נהג המערער ברכב מבלי שהיה בידו רישיון תקף. ניידת סמויה שהבחינה בו דרשה ממנו לעצור, ולרגע נדמה היה כי הוא מציית להוראה. לפתע, הוא האיץ את רכבו, ובעקבות כך החל מרדף אחריו, במהלכו הוא הסיט את רכבו לעבר ניידת משטרה ונגח בה. לאחר זאת הוא ניסה לבצע פניית פרסה, אולם הניידת פגעה ברכבו. גם בשלב זה לא זנח המערער את כוונתו להימלט, עד שנדרש היה להתיז לעברו גז מדמיע כדי להתגבר על התנגדותו.

בערעור שבפנינו, המופנה כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער כאשר לא נתן משקל הולם לחרטתו; לעובדה שהמרדף נמשך זמן קצר; לאמור בתסקירו של שרות המבחן; ולכך שהצליח להתנתק מסמי רחוב והוא מטופל בתחליפי סם.

לא ראינו מקום להקל עם המערער. הוא חטא בעבירות קשות בהן כרוכה סכנה של ממש לחיי אדם. אין מדובר במי שביצע עבירות תעבורה עקב היסח הדעת או עקב משובת נעורים. המערער, יליד שנת 1964, היה בוגר דיו כדי לדעת כי יש לציית להוראות שוטרים, ולא להימלט מהם תוך יצירת סיכון למשתמשים אחרים בדרך, שלרוע מזלם נקלעו לנתיבו. זאת ועוד, מדובר במי שלא היסס תוך כדי המרדף לנגוח עם רכבו בניידת המשטרה, ודי בעובדה אחרונה זו כדי להצביע על מסוכנתו הרבה לציבור.

בנסיבות אלו לא גילינו בעונש חומרה כלשהי, אדרבא, נראה הוא בעינינו מתון, ומכאן ההחלטה לדחות את הערעור.