ע"פ 8708/17 עאמר ראנם עאדל נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה " קסם"

1.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו בנייה ללא היתר של "סככה בשטח של כ-800 מ"ר ומבנה מעץ בשטח של כ-50 מ"ר" במקרקעין הידועים כגוש 8867 חלקה 54 בתחום השיפוט של עיריית כפר קאסם.

בדיון שהתקיים לפני בית משפט השלום בפתח תקווה ביום 7.3.2017 (כבוד השופט נ' שטרנליכט ) הודיע בא-כוח המשיבה, על דעת המערער, כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון שלפיו כתב האישום יתוקן באופן שבמקום "800" יבוא בכתב האישום " 1000 מ"ר המשמש כחניון רכב " .

בית המשפט הורה על תיקון כתב האישום "כמבוקש וכמוסכם". בהמשך לכך הודיע בא-כוח המשיבה כי הוסכם במסגרת הסדר הטיעון כי המערער יודה בכתב האישום המתוקן, ויורשע על פי הודאתו. כן הוסכם כי יוטלו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 150,000 ש"ח, צו הריסה ואיסור שימוש דחויים ליום 6.3.2018, והתחייבות בסך 50,000 ש"ח. בהכרעת הדין שניתנה בו ביום ולאחר שהמערער אישר את ההסדר והודה בכתב האישום, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום כפי שתוקן, על סמך הודאתו.

2.

בעקבות זאת, עוד באותו היום 7.3.2017, נגזר דינו של המערער תוך שבית המשפט אימץ את הסדר הטיעון לעניין העונש.

לא חלף זמן רב וביום 26.3.2017 הוגשה לבית המשפט בקשה שהוכתרה " בקשה מוסכמת לתיקון הכרעת דין וגזר דין " (להלן: בקשת התיקון ). הבקשה חתומה על ידי בא-כוח המאשימה, היא המשיבה דכאן, ועל ידי המערער בעצמו. נאמר בבקשה, בין היתר, כי " בהכרעת הדין וגזר הדין נפלה טעות בגודל הנכס כאשר במקום 800 מ"ר צוין 1000 מ"ר כאשר התיקון המבוקש הינו 3800 מ"ר. " הודגש כי הבקשה מוגשת על דעת ובהסכמת הנאשם, הוא המערער דכאן. בהחלטתו מיום 27.3.2017 קבע בית המשפט (כבוד השופט שטרנליכט ) " כמבוקש וכמוסכם ".

3.

ביום 26.10.2017 הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה על ידי המערער שלפניי, להארכת מועד להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, הפעם כשהמערער מיוצג על ידי מי שהוא בא-כוחו גם היום – עו"ד יהודה רסלר . בין היתר נאמר בבקשה כי " יש אי התאמה משמעותית בין הודאת הנאשם להכרעת הדין המתוקנת אשר אינם יכולים להישאר על כנם ."

בהחלטה מיום 31.10.2017, שניתנה בפתקית על גבי תגובת המשיבה שהתנגדה לבקשה להארכת מועד, נדחתה הבקשה להארכת מועד, וזאת בהעדר כל הנמקה לאיחור בהגשת הערעור. גם בקשה לעיון חוזר נדחתה מאותו הטעם, בהחלטה מיום 1.11.2017 (כבוד השופט

א' יעקב ).

4.

הערעור שלפניי הוא על החלטות בית המשפט המחוזי מיום 31.10.2017 ומיום 1.11.2017. בין היתר נאמר בהודעת הערעור כי בקשת התיקון שהוגשה בזמנו לבית משפט שהכריע בעניינו של המערער וגזר את דינו – ונאמר בה שנפלה טעות בהכרעת הדין ובגזר הדין שמתבקש תיקונה – אינה מובנת. עוד נאמר בערעור כי מכל מקום גזר הדין אינו ניתן לביצוע בהיותו בלתי מסוים, כאשר לא ברור לאיזה שטח מכלל השטח המבונה של המערער מתייחס צו ההריסה.

בדיון בערעור שהתקיים לפניי היום חזר בא-כוח המערער על טענותיו שבהודעת הערעור.

בפתח טיעוניה של באת-כוח המשיבה, הצעתי כי הערעור דנן יתקבל בהסכמה, לנוכח כשלים שסברתי שנפלו באותה בקשת תיקון מוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים לבית המשפט בערכאה הראשונה ונתאשרה בהחלטתו.

לאחר התייעצות הודיעה באת-כוח המשיבה כי היא מסכימה להצעת בית המשפט שלפיה תינתן אורכה להגשת הערעור לבית המשפט המחוזי, וטוב שכך. ואפרט בתמצית.

5.

כפי שציינתי בפני הצדדים, נפלו כשלים מהותיים בדרך שבה התנהל ההליך ולא ניתן לטעמי להותירם כמות שהם. כפי שהדברים קיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון שקדם להכרעת הדין מיום 7.3.2017, כתב האישום תוקן בהתאם להצהרת בא-כוח המשיבה שלפיה התיקון מתייחס לבנייה ללא היתר של סככה בשטח של 1000 מ"ר המשמשת כחניון רכב, במקום 800 מ"ר כפי שנרשם בכתב האישום המקורי. התיקון נעשה על דעתו של המערער; ואמנם המערער הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן כאמור. בהמשך לכך ובו ביום נגזר דינו של המערער שאימץ את עסקת הטיעון בין הצדדים גם בהקשר זה. לא ניתן אפוא לומר בנסיבות אלה שנפלה טעות בהכרעת הדין, אף לא בגזר הדין. הדבר עולה גם מתגובת המשיבה כפי שהוגשה לבית המשפט המחוזי שבה התנגדה לבקשה להארכת מועד. נאמר שם כי התיקון "מ -1000 מ"ר ל-3800 מ"ר בוצע לאחר שמפקח המחוז ביקר בנכס והמערער זה שפנה אל ב"כ המשיבה וביקש לבצע את התיקון על מנת למנוע הגשת כתב אישום נוסף ." אלא שמעולם לא נתבקש תיקון כתב האישום המקורי באופן זה, וממילא הוא לא תוקן. לא ברור, אם כן, איזו פרוצדורה זו וכיצד זה סברו באי-כוח המשיבה אז וכיום, שניתן "לתקן" הכרעת דין וגזר דין לאחר שאלה ניתנו בהתייחס לכתב אישום בנוסח שבו הודה המערער; ואין ולא יכול להיות חולק שעסקינן ב"תיקון" מהותי. מדובר ב"קיצור דרך" שלא יעלה על הדעת. ויוסף לכל האמור שבאותו שלב המערער לא היה מיוצג שכן על בקשת התיקון הוא חתום בעצמו וללא כל ייצוג.

ראיתי לנכון להעלות את הדברים על הכתב הגם שהצדדים הגיעו להסכמה שלפיה תינתן הארכת מועד להגשת הערעור, שכן דומני כי נודעת חומרה רבה לדרך שבה נקטה המשיבה בעניינו של המערער; וטוב עשתה כאמור באת-כוח המשיבה שהסכימה להארכת המועד בשלב זה.

6.

סיכומו של דבר, המועד להגשת ערעור על ידי המערער על פסק הדין של בית משפט השלום מוארך ב-45 ימים מהיום – ובתוך פרק זמן זה יוגש הערעור.