ע"פ 8714/16 פלוני נ. מדינת ישראל

משלים

בפסק דיננו החלקי מיום 31.1.2018 דחינו את הערעור על הכרעת הדין, לאחר שהמערער – בעקבות הערותינו – חזר

בו מערעור זה.

בפסק הדין החלקי, הורינו לבא כוח המערער להפקיד במזכירות בית המשפט תוך 10 ימים קבלה על התשלום הראשון של הפיצוי למערערת, וציינו כי לאחר הפקדת סכום זה יינתן פסק דין משלים בהתייחס לגזר הדין שניתן בעניינו. בעקבות החלטתנו זו, הפקיד המערער את התשלום הראשון ושומה עלינו להכריע בערעור על גזר הדין.

שקלנו את טענות הצדדים בערעור שלפנינו. נתנו משקל לקבלת האחריות על ביצוע המעשה המגונה בו הורשע המערער, שבאה לידי ביטוי בחזרה מן הערעור ובתחילת תשלום הפיצוי. גם אם קבלת האחריות היא בשלב מאוחר, ראינו בה חשיבות, בפרט בשים לב לכך שהמערער ונפגעת העבירה מתגוררים באותו יישוב ויש ביניהם היכרות. נתנו דעתנו גם לרמת הענישה המקובלת בנסיבות מעין אלו שלפנינו, שכפי שמציין בית המשפט אינן מצויות ברף הגבוה של עבירות המין; לעובדה שמדובר באירוע בודד; לפרק הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה עד להגשת כתב האישום לכך שחלפו מאז האירוע קרוב לשש שנים; ולעברו הנקי של המערער, גילו ונסיבותיו האישיות. לאחר איזון בין מכלול שיקולי הענישה, ראינו להפחית מעונש המאסר בפועל בן 12 החודשים שהוטל על המערער, ולהעמידו על 6 חודשים, שירוצו בדרך של עבודות שירות. זאת, בכפוף לקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות.

קודם לחתימת הדברים נדגיש כי לא התעלמנו מן הדברים ששמענו בעניינה של נפגעת העבירה, אך סברנו כי במקרה זה יש חשיבות מבחינתה לקבלת האחריות מצד המערער, כמתואר לעיל.

בהתייחס לבקשה למתן הוראות שהגיש המערער ביום 11.2.2018 ולתגובת המדינה מיום 19.2.2018 נבקש להבהיר כי בהתחשב בפסק הדין החלקי מיום 31.1.2018, לא הייתה מניעה לקבלת התשלום שהופקד. לצד זאת, נבהיר כי איננו רואים ליתן הוראות למרכז לגביית קנסות. הבירור בעניין זה יתקיים בהליך שיוחד לכך בדין. בקשת המערער למתן הוראות נדחית אפוא. הנחתנו היא כי המערער יפעל לפי ההחלטות המוסמכות שיינתנו בעניין זה.

הממונה על עבודות השירות ימציא לנו את חוות דעתו תוך 30 ימים.

יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.