ע"פ 8716/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר, וי' רז-לוי).

2.

המבקש הורשע במספר עבירות של איומים ובעבירה של מעשה מגונה כלפי בת זוגו לשעבר. כל זאת, לפי כתב אישום בו הודה במסגרת עסקת טיעון, ממנו עולה כי במספר הזדמנויות איים על המתלוננת, בת זוגתו לשעבר, כי אם תיפרד ממנו – יהפוך את חייה לסיוט וכי "זה יהיה סופה". במועד אחר, עת ביקרה בדירתו, שכנע אותה להישאר לישון בדירה, תוך שהבטיח כי לא ינסה לקיים עימה יחסי מין. למרות זאת, לאחר שנרדמה, החזיק אותה בכוח, הרים את כותנתה, הסיר את תחתוניה וחיכך את איבר מינו באיבר מינה, וזאת בניגוד להסכמתה ולמרות בכייה. לאחר מכן, ביקש את סליחתה ונדר נדר שלא יעשה כן שוב.

3.

ביום 19.10.10 ניתן גזר-דינו של המבקש, בו נקבע כי יושת עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, בניכוי ימי מעצרו (כ-3.5 חודשים) וכן מאסר על תנאי בן שנה, שבמשך 3 שנים מיום שחרורו – לא יעבור את העבירות בהן הורשע וכל עבירת מין שהיא פשע. כן נקבע כי המבקש יעמוד במבחן שירות המבחן למשך שנה וימשיך בקשר הטיפולי במסגרת שתיקבע לכך על-ידי שירות המבחן. עוד הושתו על המבקש פיצויים למתלוננת בסך 15,000 ₪. בית המשפט התייחס בגזר דינו להתרשמות שירות המבחן מן המבקש ומן המתלוננת ולהמלצתו להורות על עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה, פיצוים למתלוננת וצו מבחן למשך שנה, במהלכה ישולב המבקש בקבוצה טיפולית. יחד עם זאת, לאור חומרת העבירות, האובססיביות של המבקש והנזק המתמשך שנגרם למתלוננת, מצא בית המשפט כי יש להורות על מאסר בפועל, תוך שציין כי יש להתחשב בהמלצת שירות המבחן לענין תקופת המאסר בפועל.

4.

המבקש הגיש ערעור על חומרת העונש, ולצדו הגיש את הבקשה שבפני לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעורו. בבקשתו ציין את תקופת המאסר הקצרה יחסית שעשויה להסתיים עד להכרעה בערעורו, ומשכך עלולה להיפגע זכותו למצות את הליך הערעור. באשר לסיכויי הערעור, ציין ב"כ המבקש את המלצת שירות המבחן לפיה אין צורך בהטלת עונש מאסר בפועל, אלא ניתן להסתפק במאסר בדרך של עבודות שירות. כן ציין המבקש כי היה משוחרר במהלך תקופת משפטו והתייצב לדיוניו. בדיון שנערך לפני הוסיף ב"כ העורר כי הוא מעריך כי לו המשיבה היתה מתייצבת היא לא היתה מתנגדת לבקשת עיכוב הביצוע וציין כי בדיון שנערך בפני בית משפט קמא, היא לא התנגדה לעיכוב הביצוע עד להגשת הערעור.

5.

טיעוניה של המדינה לא הובאו בפני, בשל שביתת הפרקליטים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות ב"כ המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיענות לבקשת עיכוב ביצוע העונש. אכן, הכלל הוא כי משהורשע נאשם ונגזר דינו, עליו לרצות את עונשו באופן מיידי, וזאת בהתחשב באינטרס הציבורי באכיפה מיידית של פסק דין, על היבטיו השונים ובכללם שיקולי הרתעה, אפקטיביות ושמירה על אמון הציבור במערכת המשפט ((ע"פ 7925/06 אבו עראר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.10.06) ; ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241, 270 (2000). להלן: הלכת שוורץ ) . עם זאת, מצאתי כי במקרה שלפני קיימים טעמים המטים את הכף לטובת אינטרס המבקש בעיכוב ביצוע העונש שיאפשר את מימוש זכות הערעור שלו במלואה ( שם ).

בין הנסיבות והנתונים שיש לבחון בעת ההכרעה בדבר עיכוב ביצועו של עונש מאסר, ניתן למנות את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהוטלה על הנידון, עברו הפלילי של הנידון, נסיבותיו האישיות, שאלת היותו של המבקש משוחרר במהלך משפטו, טיב הערעור – האם נוגע הוא לתוקף ההרשעה עצמה או רק לגזר הדין, וסיכויי הצלחתו של הערעור (הלכת שוורץ , בעמ' 276 – 282; ע"פ 7911/05 אטיאס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.8.05)).

7.

אין חולק כי העבירות בהן הורשע המבקש הינן חמורות ביותר, וכפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, גרמו למתלוננת נזק, ממנו המשיכה לסבול עוד לאחר ביצוע העבירות. יחד עם זאת, בעת ההכרעה, יש כאמור להתייחס גם לנסיבותיו האישיות של המבקש. נסיבות אלה עולות מתסקיר שירות המבחן שציין אף את ההשפעה המשמעותית של תקופת המעצר על העורר.

בלי לגרוע מהדפוסים הבעייתיים העולים מהתנהגותו של המבקש במערכת היחסים עם המתלוננת, נראה כי האפקט המרתיע שיצרה תקופת המעצר בו שהה העורר והעובדה כי מדובר במעידה חד פעמית – מלמדים כי יש לייחס בענייננו משקל פחות לשיקול ההרתעה המושגת באמצעות ריצויו המיידי של העונש. כך גם פוחת משקלם של שיקולי האפקטיביות ואמון הציבור במערכת המהווים חלק מהאינטרס הציבורי בביצוע מיידי של העונש, וזאת לאור האפקטיביות של התהליך הטיפולי והשיקומי שעבר המבקש עד כה, ולאור העובדה כי המבקש עמד בהתחייבותו ולא יצר קשר עם המתלוננת ממועד ביצוע המעשים ועד מועד הכנת תסקיר המעצר בעניינו.

8.

נסיבותיו האישיות של המבקש לא מהוות רק שיקול בהכרעה בדבר עיכוב ביצוע העונש, אלא יכולות להשפיע אף על סיכויי הערעור, המהווים שיקול בפני עצמם. מבלי שיהיה באמור כדי לשנות את נקודת המוצא לפיה

ערכאת ערעור תימנע ככלל מהתערבות בחומרת העונש ( ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98) , נראה כי בעניינו נסיבות אישיות אלה והעובדה כי אין למבקש עבר פלילי, מובילות למסקנה כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור.

9.

הנה כי כן, נסיבותיו האישיות ועברו הפלילי של המבקש, יחד עם משכה של תקופת המאסר שנגזרה על המבקש שאינה ארוכה ביותר, ולאחר ניכוי תקופת המעצר עומדת על פחות משנה – מובילים למסקנה כי על אף חומרת העבירות, יש להורות על עיכוב ביצוע העונש. מסקנה זו נתמכת אף בכך שהמבקש שהה זמן ניכר במהלך תקופת משפטו במעצר בית, התייצב לדיונים ועמד בהתחייבויותיו שלא ליצור קשר עם המתלוננת (ע"פ 4409/09 פלונית נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 28.5.09).

אשר על כן, הבקשה מתקבלת במובן זה שעונש המאסר בפועל יעוכב עד להכרעה בערעור, עם זאת תשלום הפיצויים למתלוננת לא יעוכב והמבקש ישא בו בהתאם לקביעתו של בית המשפט המחוזי וימשיך לעמוד תחת פיקוח שירות המבחן בתקופת העיכוב. התנאים המגבילים והערבויות שהוטלו על המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו בדבר עיכוב הביצוע מיום 19.10.10 יוותרו בעינם.

ניתנה היו, כ"ט בכסלו תשע"א (6.12.10).

ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10087160_B04.doc

עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il