ע"פ 8718/14 חאמד ג'ומעת נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

המערער – יליד 1974 – הודה והורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בעקבות דקירת אמו ואחותו – מספר פעמים כל אחת – ביום 14.3.14, וגרימת חבלות של ממש שהצריכו אשפוז. למערער עבר נקי, וגם רקע פסיכיאטרי מורכב. בית המשפט קמא עמד אל נכון על חומרת המעשים, ועל חובת בית המשפט להגן על בני משפחה מאלימות קרובים, גם בגדרי עקרון ההלימה בענישה. הוא הביא בחשבון גם את בעיותיו הנפשיות של המערער, שגם אושפז בעבר אך לא אובחן כחולה במחלת נפש כרונית, אלא כבעל הפרעה המצריכה טיפול תרופתי סדיר. הובאו בחשבון גם היעדר תכנון מוקדם, וסליחת המתלוננות באהבתן אותו. מתחם הענישה הועמד על בין שבע לארבע עשרה שנות מאסר, והדין נגזר לשבע וחצי שנות מאסר, מאסר על תנאי של 18 חודש ופיצוי 25,000 ₪ לכל מתלוננת.

ב.

בערעור נטען כי נקבע מתחם ענישה גבוה מדי, וכן כי לא משקל די הצורך למצב הנפשי. בדיון (2.12.15) הוסכם על ויתור על הפיצוי, בהסכמת המתלוננות. מטעם המדינה נטען כי מדובר בסכין מטבח באורך 25 ס"מ, וכי העונש מצוי בתחתית המתחם.

ג.

הגם שבבית המשפט קמא לא נתבקש תסקיר, החלטנו להזמין תסקיר לשם תמונה רחבה של המערער, בשל רקעו הנפשי.

ד.

התסקיר נתקבל, הוא מפורט וערוך בהלכה, והתמונה העולה ממנו היא של מי שבשל בעיותיו הנפשיות, חוסר מעש ואבדן דרך מזה שנים, חוה ניתוק ונעדר עוגן תמיכתי. למערער רקע של אשפוז בן כ-4 חודשים לפני מעל 20 שנה, ומאז היה מאוזן בטיפול תרופתי וגם הפסיק אותו על דעתו. שוב אושפז ב-2012 בצו הסתכלות, בשל חשד עבירה, אך הסתכלות בגדרי אשפוז לאחר העבירה בתיק זה לא הציגה מצב פסיכוטי ומחלת נפש כרונית, אלא הפרעת הסתגלות ותופעות חרדה. במאסרו מבטא המערער לחץ, וגם בשיחה עמו היה מבולבל ובמצב רוח ירוד, אך לא גילה מחשבות אבדניות. אחותו, שעמה שוחח השירות, עמדה על מצוקת המשפחה בשל האירוע נשוא העבירה, אך גילתה חמלה כלפי המערער ועמדה המגוננת עליו, וביקשה לסייע לו. נאמר בתסקיר עוד, כי במאסר אין למערער בעיות משמעת אך טרם שולב בטיפול ייעודי לאלימות במשפחה מחשש להיעדר כוחות, וצפוי לו אבחון נוסף ביוני הקרוב במטרה להתאים לו תכנית טיפולית. סוף דבר, לשיטת שירות המבחן נתפס המערער כמצוי במצוקה נפשית קשה וההליך המשפטי טראומטי עבורו; מעורבותו בעבירה נובעת לדעת השירות מתחושות של קרבן ופגיעה פנימית קשה, ולא מדפוסים עברייניים מושרשים, והומלץ להדגיש את חשיבות הטיפול ובניית תכנית לאחר השחרור.

ה.

בא כוח המערער הגיב לתסקיר, כי ניתן להתרשם ממנו שבשילוב המערער בטיפול במסגרת מאסרו יש כדי להפחית ממסוכנותו ומהחשש להישנות מעשים דומים בעתיד, ועל כן ראוי להקל בעונשו. הפרקליטות לא הגיבה.

ו.

לאחר העיון, ולא בלי התלבטות, החלטנו להעמיד את מתחם הענישה במקרה דנא, נוכח רקעו הפסיכיאטרי של המערער, על 6 עד 14 שנים; וכדי לעודדו בתהליך שיקום ברוח המלצות שירות המבחן, להפחית מעונש המאסר בפועל באופן שיועמד על 75 חודשי מאסר. שאר חלקי גזר הדין בעינם. נציין כי התלבטותנו נבעה, מחד גיסא, מן ההבנה כי המדובר במי שרקעו הפסיכיאטרי מצביע על בעייתיות, שאמנם אינה שוללת העמדה לדין אך מאירה באור מיוחד את הנסיבות, כשעסקינן בבעל עבר נקי וששירות המבחן שלל דפוסים עברייניים מושרשים בו; ומאידך גיסא הן חומרת הדברים שעליה רוב מלים אך למותר, הן העתיד הלוט בערפל והחשש מיום מחר לכשישתחרר, תומכים בהרחקה מן החברה. ושוב, הרי גם הרחקה זו תסתיים בשלב כזה או אחר בכל מקרה, ועל כן יש להדגיש את חשיבות הטיפול במגמת שיקום.

ז.

המפתח הוא איפוא במאמץ השיקומי, הנחוץ במקרה דנא כאויר לנשימה. מן התסקיר למדנו כי ייערך למערער אבחן ביוני 2016 לשם הכנת תכנית טיפולית. אם ניתן להקדים זאת, מה טוב, ואנו מבקשים כי שירות בתי הסוהר יבדוק את האפשרות. הכנת תכנית טיפולית ותכנית שיקום חיוניים כדי שהדברים לא יישנו, ובין השאר באשר למקום מגוריו של המערער בעתיד, בלא שניטע מסמרות.

ח.

הערעור מתקבל במידת מה לפי האמור. העתק פסק דיננו יועבר על-ידי הפרקליטות באדיבותה לשירות בתי הסוהר.