פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8728/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
מוחמד חמודה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 19.10.06 בת"פ 5025/06 שניתן על ידי כבוד השופט כ' סעב
תאריך הישיבה:
ט' בחשון התשס"ז (31.10.2006)
בשם המערער:
עו"ד אורין בן מוחא
בשם המשיבה:
עו"ד זיו אריאלי
פסק-דין
א.ערעור זה עניינו עיכוב ביצוע של עונש מאסר בפועל שהוטל על המערער במסגרת ת"פ 5025/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב ).
ב.ביום 29.9.06 הורשעו המערער וחברו (להלן: הנאשמים ) בבית המשפט המחוזי בגין עבירות של חטיפה לפי סעיפים 369 ו-29 לחוק העונשין תשל"ז-1977; כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק; תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 82(א) ו-29 לחוק ובנסיבות לפי סעיפים 380 ו-381(א)(1) לחוק; עבירה של החזקת סכין לפי סעיפים 186 ו-29 לחוק; איומים לפי סעיפים 192 ו-29 לחוק; והדחה בחקירה לפי סעיפים 245(א) ו-29 לחוק.
ג.(1) כנקבע, בבית המשפט קמא, בלילה שבין 22 ל-23 בינואר 2006, הגיעו הנאשמים למעונות הסטודנטים באוניברסיטת חיפה; חברו של המערער ראה את חברתו לשעבר (להלן: המתלוננת ) בחברת אחר (להלן: המתלונן ). משגילתה המתלוננת את נוכחותו של חברה לשעבר, החליטה לשוב לביתה. המתלוננים החלו בנסיעה הביתה ואז דלקו הנאשמים אחריהם וגרמו לעצירת רכבם. באיומי סכין תקפו הנאשמים את המתלוננים, חטפו את המתלוננת מהרכב, העבירו אותה לרכבם והחזיקו בה במשך לילה שלם. האירוע הסתיים אך ורק לאחר התערבות המשטרה.
(2) ביום 19.10.06 גזר בית המשפט המחוזי את הדין. על המערער נגזר מאסר בין 3.5 שנים, מתוכן 2.5 שנים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי. באת-כוח המערער עתרה במעמד מתן גזר הדין לעיכוב ביצוע. בית המשפט קבע כי הכרעת הדין בעניינו של המערער ניתנה ביום 20.9.06 והיה עליו לצפות להטלת עונש מאסר. הבקשה נדחתה, אולם בית המשפט נעתר לבקשת המערער לדחות את ביצוע גזר הדין בימים אחדים, כדי לאפשר לו לבלות את חג אל פיטר בביתו.
ד.בערעור שהוגש לבית משפט זה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, טוען המערער כי בית המשפט לא נתן משקל הולם וראוי לעברו הנקי, ולכך שלא הסב נזק למתלוננת, וכי עונשו קצר אך בשנת מאסר אחת מעונשו של חברו, אשר לדעת בית המשפט היא החוליה הדומיננטית בפרשה. כן נטען כי לא ניתן משקל לשהותו של המערער במעצר בית ממושך. נטען עוד כי בית המשפט אכן התייחס לסולחה שנערכה בין הצדדים, וזאת בכך שלא גזר פיצוי כספי למתלוננת, אך לא ניתן לכך משקל בעונש המאסר.
ה.עם הגשת הערעור הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען כי הלכה היא שהשיקול הראשון בו יש להתחשב בעניין עיכובי ביצוע, היא טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, וכי הכלל הראוי כיום הוא שמורשע לא ירצה את עונשו עד שפסק הדין יהא סופי.
ו.בדיון טענה באת-כוחו המלומדת של המערער כי מתקיימות אמות המידה שבע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (השופטת - כתארה אז - ד' ביניש) , נוכח היעדר עבר פלילי, היעדר טענת אלימות, וקיומם של תנאי מעצר הבית בתוך איזוק אלקטרוני. בא-כוח המדינה התנגד בנימוק, שהכלל הוא ריצוי מיידי, ושעה שאין העונש מופלג לחומרה, אין מקום לעיכוב.
ז.עיינתי בתיק. הגם שמדובר במי שעברו נקי ואורח חייו נורמטיבי, קשה להניח כי סיכויי הערעור – שהוא על גזר הדין – עשויים להגיע לדרגה של עבודות שירות, מבלי שאביע דעה מעבר לכך.
לפיכך, ועל פי הכלל שיש לקיים פסק דין בהקדם, איני רואה מקום לעיכוב ביצוע. אומר במאמר מוסגר, כי איני סבור שניתן לקבוע כלל שלפיו לא ירצה מורשע את עונשו עד לפסק דין סופי. אינטרס הציבור הוא במימוש פסקי דין, וכמובן במקרים המתאימים לפי הלכת שוורץ יינתן עיכוב ביצוע.
עם זאת, יישמע הערעור בתוך 3 חודשים. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 12.11.06 עד שעה 11:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתנה היום, י"א בחשון התשס"ז (2.11.2006).
ש
ו פ ט