ע"פ 8738/11 יצחק רוזן נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה (כב' השופטת ל' ברודי) ביום 13.11.11. המדובר בעונש של 20 חודשי מאסר בפועל, אשר הושת לצד עונשי מאסר מותנים ותשלום פיצוי למתלוננת.

2.

המבקש הודה במסגרת עסקת טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות סחיטה באיומים; זיוף מסמך וקבלת דבר במרמה. על פי עובדות כתב האישום, על רקע היכרותם של המבקש והמתלוננת במרכז שיקום בו עבדה ובו ביצע מאסר בעבודות שירות – סחט המבקש את המתלוננת, בסיועו של חברו (להלן: יאיר ). זאת, על-ידי כך שגרמו לה להאמין שהיא חייבת כסף לגורמים עבריינים. בפתח כתב האישום צוין כי המבקש טען בפני המתלוננת בכזב כי הוא איש משטרה ואף זייף תעודת מינוי של שוטר. עוד צוין בכתב האישום כי המתלוננת סיפרה למבקש שהוגשה כנגד בעלה תלונה במשרד לאיכות הסביבה. המבקש, אשר החליט לסחוט את המתלוננת, אמר לה שכדי לסייע לה בתלונה נגד בעלה – הוא ואדם נוסף שילמו שוחד בסך 700 ₪ במשרד לאיכות הסביבה. המתלוננת שילמה למבקש סכום זה בהתאם לבקשתו. בהמשך, התקשר יאיר, אשר הזדהה כ"ניסים", למתלוננת, וסיפר לה שבגין השוחד ששולם פוטר אדם ממשרתו ועל כן היא נדרשת לשלם סכום נוסף. המבקש אמר לה שהאדם שהתקשר אליה היה ניסים אלפרון והמבקשת סברה כי הסתבכה עם גורמים עבריינים בשוק האפור. לאחר מכן, אמר לה המבקש כי היא חייבת ל"ניסים" 30,000 ₪ בגין השוחד וכדי להפחידה אמר לה ש"ניסים" הוא אדם אלים ש"אסור לה להתעסק איתו". בהמשך אמרו השניים למתלוננת שעליה לחתום על מסמך לפיו עבור הסדרת הענין במשרד לאיכות הסביבה היא חייבת להחזיר ל"ניסים" הלוואה, כולל ריבית והצמדה. במסמך, אותו הציג המבקש למתלוננת, הופיעו "אזהרות" לבל תתלונן כנגדו במשטרה והמתלוננת, בפחדה, חתמה על המסמך.

בנוסף, ביקש המבקש מהמתלוננת בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שתיתן לו הלוואה לצורכי תשלום לחברת " yes ". המתלוננת, שבטחה במבקש, מסרה לו את כרטיס האשראי שלה וכן את פרטיה. המבקש עשה שימוש בכרטיס האשראי של המתלוננת לתשלום חשבונות שונים, חלקם ללא ידיעתה של המתלוננת, באופן העולה כדי קבלת דבר במרמה. כן מסרה המתלוננת באותה תקופה לידי המבקש שיקים וסכומי כסף נוספים, אשר סברה כי מועברים ל"ניסים".

החל מיום 10.10.10, התקשרו המבקש ויאיר, אשר הזדהה כ"ניסים", למתלוננת ודרשו ממנה סך של 15,000 ₪. כן נערכו פגישות בין המבקש לבין המתלוננת, יחד עם אחותה ואביה, אותם עירבה המתלוננת בנעשה. במהלך פגישות אלה מסרו לו בני המשפחה סכום זה, תוך שחתמו על הסכם שנחזה להיות הסכם בין המתלוננת ל"ניסים" לפיו אם לא תעמוד בהסכם – יהיה עליה להחזיר את מלוא "החוב" בסך 30,000 ש"ח. בהמשך, לחצו השניים על המתלוננת לשלם 3,000 ₪ נוספים. במסגרת זו, התקשרו המבקש ויאיר, אשר התחזה כלפי המתלוננת לאנשים שונים, וסיפרו לה ש"ניסים" קיבל בדואר תמונות של בתה של המתלוננת ופתק עליו כתוב "הם על הכוונת". בשיחה נוספת, אמר המבקש למתלוננת כי "ניסים" הציג לו תצלום של בתה אותו קיבל מעבריינים. ביום 18.10.10 מסרה המתלוננת למבקש 3,000 ₪ והוא השיב לה 11 שיקים שמסרה לו.

3.

יצוין כי יאיר הודה אף הוא במסגרת עסקת טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, והורשע בעבירה של סיוע לסחיטה. הוא נדון למאסר בפועל של 5 חודשים, מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננת.

4.

ביום 13.11.11 גזר בית המשפט המחוזי את גזר-דינו של המבקש, והשית עליו 20 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי למשך שנה, והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות מסוג פשע; וכן מאסר על תנאי בן 6 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור בתקופה זו עבירה של זיוף מסמך, קבלת דבר במרמה או עבירת אלימות מסוג עוון. כן נפסק כי המבקש יפצה את המתלוננת בסך של 20,000 ₪, אשר 13,000 ש"ח מתוכם כבר הופקדו בקופת בית המשפט.

בגזר דינו ציין בית המשפט כי המבקש ניצל באופן ציני את מצבה של המתלוננת, שהינה בעלת מגבלה שכלית וסובלת מקשיים רגשיים, ונתונה מאז המקרה בפחד. בית המשפט התייחס לכך שלמבקש הרשעות קודמות, הגם שלקח בחשבון כי אינן מן העת האחרונה וכי עבירות אלה לא הובילו לעונש מאסר. בית המשפט ציין לחומרא כי נטילת האחריות של המבקש אינה מלאה והוסיף את כישלונו של הליך טיפולי קודם שעבר, כמו גם את אבחנתו של שירות המבחן לפיה קיימת מסוכנות להישנות התנהגות עבריינית. מנגד, פירט בית המשפט את נסיבותיו האישיות המורכבות של המבקש, העולות מתסקיר שירות המבחן, נסיבותיו המשפחתיות, קשייו הכלכליים והנפשיים, ומצבם הרפואי של ילדיו. עוד צויינה הודייתו של המבקש והעובדה שהיה נתון במעצר ובתנאים מגבילים. לבסוף, איבחן בית המשפט את עניינו של המבקש מן הפסיקה שהוצגה על-ידי הצדדים ומן העונש שנגזר על יאיר, שכן המבקש הוא שיזם את המעשים ואף הורשע בעבירות נוספות לעבירה בה הורשע יאיר. כן הודגש כי המבקש ביצע את העבירות עת ריצה עונש מאסר בעבודות שירות.

5.

המבקש הגיש ערעור על חומרת העונש. בד בבד עם הערעור, הגיש את הבקשה שבפני לעיכוב ביצועו של העונש עד להכרעה בערעורו . בבקשתו פירט טעמים שונים המצדיקים לטעמו עיכוב ביצוע עונש המאסר. בהתייחס לשיקול של חומרת העבירה, הרחיב המבקש על כך שהקביעה כי הוא שהיה מתכנן המעשים הינה בגדר שגגה, שכן לשיטתו יאיר הוא שהיה "המושך בחוטים", אשר ביצע את האיומים ואילו המבקש רק "היה מגיע ומקבל את הכספים". המבקש אף ציין כי למעשה יש לראות בו כמי שנפל קורבן לסחיטה מצד יאיר. בהקשר זה מציין המבקש כי יש לבחון את מעשיו על רקע האבחנה העולה מתסקיר שירות המבחן לפיה הוא בעל אופי ילדותי ותלותי. בדיון שנערך בפניי טען ב"כ המבקש כי ליקויה השכליים של המתלוננת לא הוכחו בתעודות בפני בית המשפט וכי נוכח קווי האופי שלו העולים מתסקיר שירות המבחן, ברור שהמבקש לא יכול היה לזהות ליקוי שכלי זה.

נוסף על כך, טען המבקש כי קיים סיכוי טוב שערעורו על העונש יתקבל כך שהעונש ירוצה בעבודות שירות. זאת, על יסוד טענתו כי עונשו אינו מידתי ביחס לעונש שהושת על יאיר וכי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות. המבקש ציין כי בנסיבות אלה יש כדי להוות טעם עצמאי לעיכוב ביצוע העונש. בפרט ציין את מצבו הרפואי הקשה, שיתכן שאף יצריך ניתוח מורכב, וכן את מצבם הרפואי של שניים משלושת ילדיו. עוד צוין כי זוגתו, אשר הינה נכה בשיעור 100% ומצויה בהריון מתקדם, אינה יכולה לספק את הטיפול הנדרש לילדיו. מעבר לכך, ציין המבקש כי הביע צער וחרטה כנה על המעשים כבר בתחילת ההליך וכי הוא נתון במעצר בית מלא החל מיום 2.12.10, אותו לא הפר במשך כל תקופת המשפט. התנהגות זו מלמדת, כך נטען, כי אין חשש להימלטותו של המבקש מן הדין. כן הדגיש המבקש כי הוא עותר לעיכוב רכיב המאסר בלבד, תוך שחזר על כך שהעביר למתלוננת את מרבית סכום הפיצוי לו התחייב כבר בעסקת הטיעון, וזאת למרות מצבו הכלכלי הקשה.

6.

ב"כ המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. ראשית, ציינה ב"כ המשיבה כי סיכוי הערעור אינם גבוהים, שכן העונש שהוטל על המבקש אינו חמור מלכתחילה. עוד הטעימה כי העבירות בהן הורשע המבקש הינן עבירות חמורות ופירטה כי המעשים התבצעו במהלך מספר חודשים, תוך ניצול חולשת המתלוננת, הסובלת מליקויים שכליים, אותה הכיר המבקש במסגרת מוסד בו ביצע עבודות שירות. כן הפנתה ב"כ המשיבה לתסקיר שירות המבחן, לפיו מתקשה המבקש להציב גבולות וזקוק לענישה קונקרטית. בהתאם לכך, לא הומלץ על הליך טיפולי. באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, נטען כי גזר-הדין משקף התחשבות בנסיבות אלה, ובפרט בנסיבותיו הרפואיות.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, ולאחר התלבטות לא קלה – הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה להידחות. נקודת המוצא היא כי ככלל, יבוצע עונש מאסר מייד לאחר מתן גזר הדין (ע"פ 7925/06 אבו עראר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.10.06)). ההחלטה האם לחרוג מכלל זה ולהיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע העונש דורשת מלאכת איזון בין האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין, על היבטיו השונים ובכללם שיקולי הרתעה, אפקטיביות ושמירה על אמון הציבור במערכת המשפט; לבין זכויותיו של הפרט הנידון לממש את זכות הערעור שלו ( ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241, 270 (2000). להלן: הלכת שוורץ ) . זכויות אלה אינן עומדות בפני עצמן ומהוות אף הן חלק מן האינטרס הציבורי, לפיו אנשים שבסופו של ההליך המשפטי ימצאו זכאים, לא ירצו עונש מאסר ( שם ).

בין הנסיבות והנתונים שיש לבחון בעת ביצוע איזון זה, ניתן למנות את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהוטלה על הנידון, עברו הפלילי, נסיבותיו האישיות, טיב הערעור – האם נוגע הוא לתוקף ההרשעה עצמה או רק לגזר הדין, וסיכויי הצלחתו של הערעור (הלכת שוורץ , בעמ' 276 – 282).

8.

דומה כי לא יכול להיות חולק שהעבירות בהן הורשע המבקש, על נסיבות ביצוען, הינן חמורות. המבקש הטיל מורא ופחד על המתלוננת, אשר נקלעה למעשי הסחיטה מצד המבקש וחברו, על רקע יחסי הידידות בינה לבין המבקש. יחסים אלה נרקמו עת עבדה המתלוננת במוסד בו ריצה המבקש עונש מאסר בעבודות שירות בגין הרשעה קודמת. חומרה מיוחדת יש לייחס למעשיו של המבקש נוכח מצבה השכלי והנפשי של המתלוננת, שאף אם כטענת הסניגור – לא הוכח במסמכים – עולה מגזר-הדין כי לא היתה מחלוקת על כך.

9.

המבקש מנסה להפחית מחומרת העבירה ומחלקו במעשים, אולם בהקשר זה יש מקום להדגיש כי ערעורו מופנה כלפי העונש בלבד. משכך, לא רק שכבר לא עומדת לו חזקת החפות, אלא שמשבחר שלא לערער על הכרעת הדין, פוחת הסיכוי לפגיעה בזכויותיו, אם יחל בריצוי עונשו ( הלכת שוורץ , בעמ' 282).

10.

כאמור, טענתו המרכזית של המבקש לענין העונש הינה כי בית המשפט לא העניק משקל ראוי לנסיבותיו האישיות. אכן, נסיבות אלה, ובראשן מצבו הרפואי של המבקש ומצבם הרפואי של ילדיו הזקוקים לטיפולו, כמו גם הקושי של זוגתו לטפל בהם נוכח נכותה המלאה והמורכבות המשפחתית שיוצרות נסיבות אלה – מהוות שיקול כבד משקל בערעור על העונש. יש להן אף משקל עצמאי בהכרעה אם לעכב את ביצוע העונש. אולם, כפי שעולה מגזר-הדין, לא ניתן לומר כי נסיבותיו האישיות של המבקש נעלמו מעיניו של בית המשפט המחוזי ששיקלל את מכלול הנסיבות, חומרת המעשים ונסיבותיו האישיות של המבקש בטרם גזר את דינו. בהתחשב בכך ולאור ההלכה לפיה ערכאת ערעור תימנע ככלל מהתערבות בחומרת העונש ( ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98) – ואף מבלי שאקבע מסמרות בענין, לא ניתן לומר שסיכויי הערעור הינם גבוהים. ויתרה מכך, אף אם קיים סיכוי מה לקבלת הערעור, סבירה עוד פחות האפשרות שתתקבל בקשתו של המבקש לביטול עונש המאסר כליל.

11.

נוכח שיקולים אלה, ושיקולים נוספים כגון עברו הפלילי של המבקש והעובדה שביצע את העבירות עת ריצה עונש בגין הרשעה קודמת המעלים ספקות של ממש באשר למידת רתיעתו מן הדין – איני מוצאת לעכב את ביצוע העונש. יחד עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו האישיות כפי שפורטו, שמעבר למשקל העצמאי שלהן, יכולות כאמור להשפיע על האפשרות כי ערכאת הערעור תורה על הקלת עונשו של המבקש – אני מורה כי הדיון בערעור יקבע בתוך חודשיים.

הבקשה איפוא, נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 13.12.11 בשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז. התנאים והערבויות שנקבעו יעמדו בעינם עד התייצבות הנאשם למאסר. למען הסר ספק, הוראות בית המשפט המחוזי באשר למועד תשלום יתרת הפיצוי יוותרו על כנן.