ע"פ 8739/99 עמירם אדרי נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע על פי הודאתו בסדרה ארוכה של עבירות מין. המדובר בשמונה עבירות של חטיפה לשם עבירת מין, ושמונה עבירות של מעשים מגונים בכפיה, בנסיון אינוס (שתי עבירות) ובנסיון למעשה סדום. בית המשפט המחוזי בירושלים הטיל עליו שמונה-עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל. הערעור שלפנינו סב על חומרת העונש.

2.העבירות שבהן הורשע המערער בוצעו בתוך תקופה של כחודשיים. כל אחת מהנפגעות, שהן בנות שש-עשרה עד עשרים-ושתיים, נאספו על ידי המערער במכוניתו, כאשר זה מציג את עצמו לפניהן בשמות בדויים וטענות כזב שונות. הוא שכנע אותן לנסוע עמו, הובילן למקומות מבודדים, שם תקף אותן, ברוב המקרים באלימות רבה וביצע בהן את העבירות שבהן הורשע.

לפנינו הצביע מר רובין, בשם המערער, על נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות העובדה שלאחר הרשעתו אשתו התגרשה ממנו וכן טען לפנינו שהעונש שהושת על המערער חורג מרמת הענישה המקובלת. לענין הנסיבות האישיות הוא הגיש לנו תעודה שנכתבה על ידי פסיכולוגית קלינית בכירה שלהערכתה זקוק המערער לטיפול עקבי ורצוף לתקופה של שנה על מנת שילמד להתמודד עם קשייו ויחדל להיות מסוכן לסביבתו.

3.ככל שהערעור מתייחס לרמת הענישה המקובלת, יש לשקול את ענינו של כל נאשם כשהוא לעצמו. במקרה שלפנינו מדובר בשמונה מקרים נפרדים זה מזה כאשר המערער מתנכל לשמונה נערות צעירות, בחלקן שאינן בגירות, ועושה בהן מעשים חמורים בכפיה ובאיומים. כל אלה מחייבים תגובה עונשית חמורה; ואשר לנסיבותיו האישיות של המערער - אלה הובאו בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי. לאחר ששקלנו הן את רמת הענישה הראויה בעניינו של המערער והן את נסיבותיו האישיות, לרבות תסקירי שירות המבחן והראיה הנוספת שהוגשה לנו, אין אנו סבורים שבית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המערער במידה המצדיקה את התערבותנו.

הערעור נדחה.