ע"פ 8749/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער במספר עבירות: התעללות בקטין או בחסר ישע בידי אחראי, תקיפה ותקיפת חסר ישע בידי אחראי – עבירות לפי סעיפים 368ג סיפא, 379 ו-368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המערער לשמונה-עשר חודשי מאסר ושמונה-עשר חודשים מאסר על-תנאי.

2.

הבסיס העובדתי להרשעת המערער יובא להלן. בעבר שרת המערער כקצין בשרות בתי הסוהר, ועם שחרורו החל לסייע, בהתנדבות, לאסירים משוחררים. בהמשך הציע המערער לבתי המשפט לשמש "חלופת מעצר", עד שלבסוף מיסד את פעילותו והקים מעון המשמש חוסים והמכונה "בית גדי". במקביל חתם המערער על הסכמים עם רשות חסות הנוער והרשות לשיקום האסיר, ובעקבות כך הופנו לחסותו וטיפולו נערות ונערים להם לא נמצאה קורת גג או מסגרת אחרת. כמו כן, קיבל המערער תחת חסותו בגירים, שמחמת גיל, מחלה או מגבלה גופנית או נפשית לא היו יכולים לדאוג לצרכיהם.

בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי, תוארו מספר מקרים בהם לקתה התנהגות המערער בחריגה מן המותר. וכך לדוגמה נטען, כי הוא נקט באמצעי ענישה חריגים בחומרתם, ואחד מהם היה שחוסים נצטוו לשהות ימים ולילות רצופים תחת כיפת השמים, ובכל עונות השנה, ליד עץ בחצר הבית שזכה לכינוי "עץ חשבון הנפש". דרך ענישה אחרת היתה החזקתו של חוסה ברכב נטוש, וגם אז במשך מספר יממות. משנשרף אותו רכב באחד הימים, נמצא לו תחליף בדמות "סככה" לא מקורה שמתחתה חויבו חוסים שחטאו לשהות. עוד נטען, כי המערער השתמש בכינוי גנאי כלפי אחד החוסים, אותו הוא גם תקף בבעיטות וסטירות, וכן תקף המערער חוסה אחר שביקש לעזוב את בית-גדי תוך שהוא הולם בו עם אגרופיו בבטנו ומעקם את רגלו. חוסה אחר נגדו התנהל הליך פלילי בעבירות של סמים ואיומים, נלקח על ידי המערער בשעת לילה מאוחרת לבית עלמין, שם הזהיר אותו כי אם לא יעשה שינוי באורחותיו סופו להגיע לאותו מקום. את חוסה אחר שגם הוא חטא בפלילים, העמיד המערער על שולחן בחצר הבית, וקבוצה של חוסים נצטוותה לקרוא עליו "קדיש". חוסה נוסף שסרב לקום ממיטתו בבוקר, טעם אף הוא מנחת זרועו של המערער.

3.

אין כלל ספק, התנהלות המערער קשה היא, ובמעשיו היו שלובים לא רק אלימות פיסית, אלא גם ביזוי של חוסים, השפלתם ורמיסת כבודם. זו התנהגות שאתה מצפה כי לא יחטא בה מי שנטל על עצמו את המשימה הקשה לדאוג לצרכיהם של חסרי ישע, מקל וחומר נוכח עברו בשרות בתי הסוהר והכשרתו כעובד סוציאלי. עם זאת, אין גם ספק כי המערער לא נהג באותה דרך מחמת נטייה הטמועה בו לאלימות, אלא מחמת תפיסת עולם שגויה של מי שהוגדר כ" אדם נחוש ובלתי-מתפשר, אשר אינו מוכן, לקבל אפשרות של כישלון בשיקום האסירים אשר היו תחת אחריותו" (בלשונו של השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, בעמ' 3553). מלאכה זו קשה היא, הואיל ומדובר בחוסים שסבלו מבעיות התנהגות, התמכרות לסמים וקושי להסתגל למשמעת ולקבלת מרותו של הזולת. על כל אלה ביקש המערער להתגבר בדרכי ענישה קיצוניות בחומרתן, ובכך כשל.

ברם, ראוי גם לזכור כי המקרים בהם עוסק כתב-האישום אף שמספרן לא קטן, הוא בטל בששים מול תרומתו של המערער לעשרות אם לא למעלה מכך של חוסים אחרים, שספק אם היה נמצא להם מקלט או קורת גג לולא פעילותו הברוכה. רבים מאלה אלה התייצבו לדבר בשבחו של המערער, וביניהם מי שבעזרתו והדרכתו עשו תפנית בחייהם וסיגלו לעצמם אורח חיים נורמטיבי. בפי כל אלה היתה בקשה אחת – להקל בעונשו של המערער, ולאחר שהפכנו ושבנו והפכנו בערעור שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא נוכל לעמוד מנגד. למניעת כל ספק נבהיר כי מעשיו של המערער היו ראויים לעונש אשר יכלול רכיב של כליאה, אולם אנו סבורים כי בנסיבותיו המיוחדות והחריגות של מקרה זה, ומאחר ושיקולי גמול והרתעה של היחיד הושגו במלואם, יש מידה מסוימת של חומרה יתרה בעונש שהושת על המערער.

אי-לכך, אנו מקבלים את הערעור, ואת תקופת המאסר בפועל בה ישא המערער, אנו מעמידים על 12 חודשים. המאסר על-תנאי אותו גזר בית המשפט המחוזי יעמוד בעינו.