ע"פ 875/17פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער, קטין כבן 17 במועד הרלבנטי, התנפל על המתלוננת שהלכה לתומה בשביל, תפס אותה בחוזקה בצווארה, הפיל אותה על השביל, הידק אחיזתו בצווארה ותוך איום שיחנוק אותה אם תצעק, החדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה תוך שהוא גורם לה כאב, עד שהגיע לסיפוקו ושפך זרעו מחוץ לגופה. לאחר מכן נטל המערער את מכשיר הטלפון של המתלוננת, כרטיס האשראי שלה ו-80 ₪ שמצא בארנק, ונמלט.

זו תמצית "יבשה" של כתב האישום בו הורשע המערער על פי הודאתו, ובחרנו לחסוך מהקורא את פרטי המעשה.

בגין מעשים אלה הורשע המערער בעבירה של אינוס שלא בהסכמה חופשית תוך גרימת חבלה גופנית, עבירה לפי סעיף 345(ב)(3) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), וכן בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק וגניבה לפי סעיפים 383 ו-384 לחוק.

בית משפט קמא השית על המערער, בין היתר, 6 (שש) שנות מאסר בפועל.

2.

על כך נסב הערעור שבפנינו, בו הלין המערער על חומרת העונש ועל כך שבית המשפט לא התחשב בתקופה של כמעט שנה בה שהה במעון נעול. באת כוח המערער הצביעה על כך שהמערער מצוי על גבול הפיגור ( IQ=74 ), ועל הנסיבות האישיות והמשפחתיות הקשות של המערער.

3.

דין הערעור להידחות, ואיננו מוצאים להרבות בדברים.

אילו בבגיר עסקינן, העונש שהיה מוטל היה מן הסתם חמור בהרבה בהתחשב בנסיבות החמורות של האירוע, שהוא בבחינת "אונס בשדה" לכל דבר ועניין, ובהתחשב בנזק הנפשי שנגרם למתלוננת. בהקשר זה נציין, כי עיינו בתסקיר נפגע עבירה המדבר בעד עצמו. המתלוננת אף אזרה כוח להתייצב בפנינו ולספר עד כמה המעשה הנורא שעשה בה המערער פגע ופוגע עד עצם היום הזה בכל תפקודי חייה, והדברים נגעו ללב כל הנוכחים באולם.

נציין כי גם תסקיר שירות המבחן לנוער לגבי המערער אינו מצביע על הליך שיקומי של ממש, ושירות המבחן לא בא בהמלצה לגביו.

4.

סוף דבר, ובהינתן הנסיבות החמורות של המעשה, איננו רואים להתערב בעונש שהושת על ידי בית משפט קמא, והערעור נדחה.