ע"פ 8750/16 מוחמד קרש נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בכך שהסכים למלא תפקיד של תצפיתן באירוע חמור, במהלכו הושלכו מספר בקבוקי תבערה מטווח קרוב על מכונית שעצרה בצומת. כתוצאה מכך נפגעה הנוסעת במכונית באופן קשה, הנהג (בעלה של הנוסעת) נפגע אף הוא והמכונית עלתה באש.

בגין כך הורשע המערער בעבירות של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), בצירוף סעיף 31 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

2.

במסגרת הסדר טיעון הוסכם בין הצדדים כי העונש שיושת על המערער ינוע בטווח שבין 60-36 חודשים. לסופו של יום השית בית המשפט המחוזי על המערער, בין היתר, עונש מאסר בפועל של 48 חודשים ופיצוי המתלוננת בסך 40,000 ₪.

על כך נסב הערעור שבפנינו, שהתמקד בעיקר בחומרת העונש שהושת על המערער.

3.

למערער אין עבר פלילי ובעת הארוע היה בן 19 שנה. העונש שהוטל על המערער אינו קל, אך עומד בהלימה לתוצאה הקשה של האירוע (כפי שנמסר לנו, לנפגעת הוכרו 67% נכות בביטוח הלאומי). קיימת משרעת רחבה של ענישה בעבירות כגון דא, ובהינתן שבית המשפט גזר את עונשו של המערער בתוך טווח הענישה עליו הוסכם, ובהינתן העונשים החמורים שנגזרו על המעורבים האחרים במעשה (10 שנים, 8 שנים, 80 חודשים ו-5 שנים), הרי שאין מקום להתערבות ערכאת הערעור ואין מקום להפחתת העונש שהושת על המערער.

4.

לא למותר לציין, כי גם התסקירים בעניינו של המערער אינם מלהיבים, בלשון המעטה, וגם בעת שהותו בכלא הסתבך המערער בעבירות משמעת.

5.

אשר לגובה הפיצויים – גם כאן אין מקום להתערבותנו, וברי כי אין בסכום הפיצוי כדי לפצות את הנפגעת, ולו במעט, על הנזק הכבד שנגרם לה (זאת, מבלי שנעלמו מעינינו שיעורי הפיצוי שהושתו על המעורבים האחרים).

6.

סוף דבר, שהערעור נדחה על כל חלקיו.