ע"פ 8751/02 מדינת ישראל נ. חוסין זחאיקה

השופט א' א' לוי:

בחודש מאי 2002, בעת שהמערער שהה בישראל שלא כחוק, הוא פיתה קטין בן 5 שנים ללכת עמו למחסן, שם ביצע בו מעשה מגונה. המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של מעשה מגונה, חטיפה לשם עבירת מין וכניסה לישראל שלא כחוק, עבירות לפי סעיפים 348(א) בשילוב עם סעיף 345(א)(3), וסעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירה לפי סעיף 12(א) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

בגין כל אלה גזר בית המשפט המחוזי למערער 9 חודשי מאסר, ו-8 חודשי מאסר על תנאי. המדינה לא השלימה עם העונש, ומכאן הערעור שבפנינו, אותו היא משתיתה על חומרת הפגיעה בקטין, הסכנה הנשקפת מהמערער לקטינים, והחריגה מרמת הענישה המקובלת. מנגד, סבור בא כוח המערער, כי ראוי לדחות את הערעור הואיל והנמקתו של בית משפט קמא בגזר הדין, עומדת במבחן הביקורת.

אנו סבורים כי ערעור זה בדין יסודו. נדמה כי אין צורך להרבות מילים על שאט הנפש שמעורר המעשה בו חטא המערער, וכך סבר גם בית משפט קמא אשר הגדירו כ"מעשה חמור ושפל בו ניצל הנאשם תמימותו של ילד רך בשנים כדי להשביע את יצרו האפל והשפל". ודווקא על רקע אמירה זו דעתנו היא, שגם לנוכח הנסיבות לקולא אותן מנה בית המשפט (גילו הצעיר של המערער, עברו הנקי, חרטתו, ונידויו על ידי החברה בה הוא חי), אין בעונש שנגזר מענה הולם לחומרתן של העבירות, ונעדר ממנו המסר הראוי להרתעת הרבים. במיוחד הטרידה אותנו העובדה שגם לאחר שהורשע, הוסיף המערער להכחיש את המעשה שיוחס לו בשיחותיו עם שירות המבחן, ומכאן החשש כי יש ממש בסברתם של הגורמים המקצועיים, שללא טיפול הולם עלול המערער להוות סכנה לקטינים לאחר שישולח לחופשי.

לנוכח כל האמור אנו מקבלים את הערעור, ואנו מעמידים את עונש המאסר בו ישא המערער על 24 חודשים (חלף 9 בחודשים שנגזרו בבית משפט קמא), ומניינם יהיה מיום מעצרו. עונש המאסר על תנאי שנגזר בערכאה הראשונה - יישאר על כנו.

תשומת לבם של שלטונות שב"ס מופנית לחוות דעת מב"ן מיום כ"ה בחשוון תשס"ג (31.10.02), ונראה לנו כי נכון יהיה לבחון בהקדם את הזקקותו של המערער לטיפול, ואם יימצא שכך הוא המצב, אנו מצפים שטיפול זה יינתן לו.