ע"פ 8763/13 עוז תנעמי נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

המערער הורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות אלימות, אשר הן תקיפה ("סתם"), חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. הפרשה עניינה תקיפה באגרופים ודקירה בחפץ חד בחזה של פלוני, אשר אושפז בעקבות זאת, ותקיפה של אדם אחר תוך בעיטות ומכות ואגרופים בעודו שוכב על הכביש.

ב.

בית המשפט קמא קבע מתחם ענישה של שתיים עד חמש שנות מאסר, ודן את המערער, עם שהתחשב מזה בהודייתו ומזה בעברו הפלילי המכביד, לארבעים ושמונה חודשי מאסר (בניכוי ימי מעצר), תוך הפעלת מחציתו של מאסר על תנאי בן שנה בחופף, ובסך הכל חמישים וארבעה חודשי מאסר, וכן שנת מאסר על תנאי ופיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן.

ג.

המערער טוען כי המדובר בדקירה אחת בלא הכנת הסכין מראש, וכי בכגון דא (כדוגמה לפי ע"פ 607/07 סלאם נ' מדינת ישראל ), מושתות בכגון דא שתי שנות מאסר, יותר או פחות, על פי הנסיבות, ועל כן הוחמר עם המערער. מטעם המדינה נטען כי רצף העבירות בתיק והעבר הפלילי מצדיקים עונש חמור, והעונש שנקבע מצוי בתוך המתחם ונוטה לשיטת המדינה לקולה.

ד.

למערער אכן עבר פלילי מכביד; חרף גילו הצעיר (בן 27) כבר עמד שבע פעמים בפני בתי המשפט, מאז היותו קטין, במגוון עבירות של אלימות, איומים, רכוש וסמים ועוד, ונדון לתקופת מאסר בפועל. לאחרונה (ב-2011)

נדון ל-22 חודשי מאסר, בעבירות מ-2010, והעבירות הנוכחיות בוצעו זמן קצר (כחודשיים) לאחר שחרורו.

ה.

לאחר עיון ושמיעת הצדדים לא ראינו מקום להתערבות בגזר הדין קמא. אשר למתחם הענישה, רכיב המותאם בדין לנסיבות המקרה, הוא נראה לנו נכון. עברו הפלילי המכביד של המערער הוא שהביאנו למסקנה שאין להתערב בעונש שהושת בגדר המתחם, אף שאינו קל. המערער לא הפנים לפי שעה את לקחי מאסריו הקודמים, ושב והסתבך בעבירה שיש בה כדי לסכן אדם, ובעבירות נוספות, בפרשה דנא; הרחקתו מן הציבור לתקופה לא קצרה הולמת איפוא את הנסיבות. לא נוכל אלא להביע את התקוה כי המערער, שחייו לפניו, יתעשת הפעם ויפנה לטיפול ראוי במאסרו, כך שאולי יש סיכוי – כך אנו מייחלים – שלא ישוב לסורו.

ו.

איננו נעתרים איפוא לערעור.