פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8767/99
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' טירקל
המערער:
סאמר ג'עברי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.10.99
בת"פ 201/99 שניתן על-ידי כבוד השופט י' צבן
תאריך הישיבה:
ב' בכסלו תשס"ג
(07.11.02)
בשם המערער:
עו"ד חגית לרנאו
בשם המשיבה:
בשם שירות-המבחן למבוגרים:
עו"ד אורי כרמל
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
בראשית שנת 1999 התחבר המערער לכנופיית שודדים באיזור ירושלים. המערער ושותפיו נהגו לבקש שירותי הסעה ממוניות, ותוך כדי הנסיעה שדדו את כספו של נהג המונית ולעיתים גם את מכוניתו. כך, באחד המקרים, נחטפו ונשדדו לאור-היום שני נהגים שהובילו סיגריות, כאשר המערער ושותפיו נכנסו למכוניותיהם שעה שעצרו ברמזור, איימו על נהגיהן והסיעו את כלי-הרכב למחנה פליטים. במקרה אחר, תקף המערער בסכין נהג מונית ופצע אותו בפניו.
שבעה אנשים הואשמו במעשים אלה בבית-המשפט המחוזי בירושלים. חמישה מהם בכתב-אישום אחד. ואילו המערער, שהודה בחקירתו במשטרה במעשי השוד ואף הפליל את שותפיו, וכן אחד אבו-קוויק - שרכש את הרכוש שנשדד - הואשמו בכתבי-אישום נפרדים.
על אבו-קוויק הוטל בגדר הסדר-טיעון, לאחר שהודה בכתב-אישום מתוקן, עונש מאסר של ארבע וחצי שנות מאסר בפועל. ואילו על החמישה שהועמדו לדין בכתב-אישום אחד הוטלו תקופות מאסר שונות, כאשר העונש החמור מביניהם היה מאסר לשמונה שנים, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.
במשפטו, כפר המערער בעבירות שיוחסו לו ואף לא העיד כנגד שותפיו. הוא נמצא אשם, על-יסוד הראיות שבאו בפני בית-המשפט, בשתי עבירות של שוד-מזוין בנסיבות מחמירות של כלי-רכב שהובילו סיגריות וחטיפת נהגים, שני מעשי שוד מזוין בנסיבות מחמירות של מוניות ונהגי מוניות, נסיון לשוד בנסיבות מחמירות ופציעה של נהג מונית נוסף, גניבת רכב ונסיון התפרצות ביריחו. נגזרו עליו 10 שנות מאסר, מתוכן שמונה שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.
ערעורו של המבקש מופנה כלפי חומרת עונשו. טענתו היחידה היא, כי לנוכח העונשים הקלים במידה ניכרת שנגזרו על שותפיו לעבירה, אשר היו יוזמי מעשי השוד והנהנים העיקריים מפירותיהם, נפגע עקרון אחידות הענישה פגיעה קשה, המצדיקה הקלה בעונשו.
טיעונה היפה, היסודי והמקיף של באת-כוח המערער, עורכת-הדין ד"ר חגית לרנאו, לא שיכנענו כי עקרון אחידות העונשים במקרה שלפנינו נפגע.
כאמור לעיל, עונשו של אבו-קוויק נגזר בגדר הסדר-טיעון, ואין הוא יכול לשמש קנה-מידה לעונש הראוי, ובנוסף, העבירות בהן הורשע אבו-קוויק קלות מן העבירות שבהן נמצא המערער אשם. ואילו העונשים שנפסקו לשותפים האחרים נקבעו – כך עולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי – בהתחשב בעונש שנפסק למערער, שהגם שלא היה יוזם מעשי השוד היה המבצע העיקרי שלהם ואף נהג באכזריות.
הערעור נדחה, איפוא.
ניתן היום, ב' בכסלו תשס"ג
(7.11.02).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט