ע"פ 8774/10 שלמה שקד נ. ידידיה יערי ,מנכ''ל רפא''ל

לפני ערעור על

החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ע' גרשון, א' קיסרי ו- ת' שרון נתנאל ) מיום 25.11.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בעק"פ 4423-08-10.

לטענת המערער, קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך על ידי בית המשפט קמא, וזאת משני טעמים: הראשון נעוץ בהחלטות שנתנו השופטים גרשון ו שרון נתנאל

בבקשות לפטור מאגרת בית משפט שהגיש המערער במסגרת הליכים אזרחיים שניהל בעניין פיטוריו מחברת רפא"ל בשנת 1993. הטעם השני נעוץ בתלונה שהגיש המערער כנגד השופט גרשון לנציב התלונות על שופטים בגין אופן ניהול ההליך על ידו בדיון שהתקיים ביום 25.11.2010.

דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין בעצם הדיון לפני אותו שופט בהליכים שונים, או בשלבי דיון שונים באותו הליך, כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים. כן נפסק כי ככל שקיימים הבדלים בין התיקים – בסוג ההליך, בשאלות שעמדו בו לדיון, בטענות הצדדים וכד' – כך יקשה לבסס טענה בדבר פסלותו של השופט בגין ישיבתו בדין בהליך הקודם (ראו: יגאל מרזל

דיני פסלות שופט 281-280 (2006)). בענייננו, מבוססת טענת הפסלות על כך ששניים משופטי המותב דחו בעבר בקשות לפטור מתשלום אגרה שהגיש המערער במסגרת הליכים קודמים. ברי כי אין להחלטות אלו כל זיקה משפטית או עובדתית להליך הנוכחי, ומשכך אין בהן כדי להקים עילת פסלות.

זאת ועוד, בתלונה שהגיש המערער כנגד השופט גרשון אין כדי לשנות ממסקנתי. כבר נפסק בעבר כי אין בהגשת תלונה על ידי בעל דין כנגד השופט בקשר לאופן ניהול ההליך, כשלעצמה, כדי לבסס עילת פסלות. מסקנה זו כמו ברורה מאליה, שאם לא כן, יתאפשר לכל בעל דין המעוניין לפסול את השופט, לעשות כן באמצעות הגשת תלונה נגדו (ראו: זוהיד כאמל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.2010) וההפניות המופיעות שם). בענייננו, לא מצאתי כי האירועים שביסוד התלונה מבססים לכשעצמם עילת פסלות. גם אם חש המערער, כעולה מתלונתו, כי בית המשפט עוין כלפיו, הרי שמדובר בתחושה סובייקטיבית שאין בכוחה להביא לפסילת המותב.

אשר על כן, הערעור נדחה.