ע"פ 8778/09 איאד אבו אל היג'א נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' גלעד) הרשיע את המערער בעבירות של הריגה, אי ציות לרמזור אדום וחבלה חמורה. ההרשעה ניתנה לאחר שהמערער הודה בעובדות של כתב אישום מתוקן. בית המשפט גזר על המערער את העונשים הבאים: 3 שנות מאסר לריצוי בפועל; שנה וחצי מאסר על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור עבירה של הריגה או עבירה של גרם מוות ברשלנות; 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה במשך 12 שנים מיום השחרור מן המאסר (בניכוי תקופות מסוימות); ו-12 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור עבירה מבין העבירות בהן הורשע. הערעור מופנה נגד חומרת העונש.

2.

המערער נהג מכונית ביום 1.12.2008 באחד מרחובותיה של חיפה. מדובר בכביש דו-מסלולי ובו שלושה נתיבים בכיוון נסיעתו של המערער. המערער נסע מצפון לדרום. המערער חצה צומת מרומזר, אף שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. המערער המשיך בנסיעה והגיע לצומת נוסף, שנמצא במרחק של כ- 81 מטרים דרומית לצומת אותו חצה כאמור. המערער נכנס לצומת הנוסף, למרות שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. הוא התנגש ברכב שנכנס אל הצומת מכיוון מערב. האור בכיוון הנסיעה מערב-מזרח היה ירוק. כתוצאה מהתאונה נהרג הנהג של המכונית האחרת ונוסע שנמצא ברכב נחבל חבלות של ממש. כאמור, המערער הודה בעובדות האמורות ומכאן הרשעתו.

3.

איננו רואים לנכון להתערב בעונש שהושת. אכן, המערער הודה בעובדות וחסך מזמנו של בית המשפט. יתרה מזו, שירות המבחן התרשם כי המערער גילה אמפתיה לקורבנות וכן צוין כי מתקשה הוא להתמודד עם תוצאותיו של האירוע הקשה. מנגד, כמובן שחובה ליתן משקל נכבד לצד החומרה לעובדה שהנהג ברכב הנפגע נהרג וכי אדם נוסף נחבל חבלות של ממש, והכל עקב דרך נהיגתו של המערער. במקרה זה, קיים פן מיוחד של חומרה, שכן המערער נכנס לצומת השני באור אדום, לאחר שחלף על פני הצומת הקודם גם כן באור אדום. כל זאת, כאשר המרחק בין שני הצמתים הינו כ- 81 מטרים בלבד. נוסף על כך, לא ניתן להתעלם מן העבר התעבורתי של המערער, הכולל למעלה מ-30 עבירות. אכן, העבירות החמורות בוצעו לפני שנים. עם זאת, יש ליתן לרישום הפלילי התעבורתי משקל לחובה, אשר מביא להחמרה בעונש. גם אם בית משפט קמא החמיר עם המערער מעבר לרף המקובל, ואיננו אומרים זאת, הרי לא מצאנו מקום להקלה בעונש. במקרה זה ובמקרים דומים יש להעדיף שיקולי גמול והרתעה על פני הנסיבות האישיות.

הערעור נדחה.