ע"פ 8797/96 קים בוריס נ. מדינת ישראל

1.המערער נדון בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 111/96) לשבע שנות מאסר בפועל, בשל כך שדקר בסכין את ידידתו - שבביתה התגורר כחודשיים - בכל חלקי גופה וגרם לה חבלות חמורות.

2.המערער הינו עולה חדש כבן 52, שהגיע לארץ כחדשיים לפני הארוע נושא האישום. מספר ימים לאחר הגעתו לארץ הכיר את המתלוננת ועבר לגור עמה בדירתה; כשהוא מטפח תקוות לבניית משפחה עמה בעתיד. ביום שקדם למקרה, הודיעה המתלוננת למערער, במפתיע, כי היא מנתקת את קשריה עמו וביקשה ממנו לעזוב את דירתה. למחרת היום - לאחר שבילה את הלילה בחוץ - הגיע המערער אל המתלוננת ודקר אותה.

3.סניגורו של המערער הדגיש את תחושת התיסכול הקשה שלתוכה נקלע מרשו בשל ניתוק היחסים בינו לבין המתלוננת לאחר שהאמין כי יוכל לבנות עימה בית ולשקם את חייו שנהרסו; וזאת לאחר שהוחזק במשך שנים בשבי אצל מוסלמים קיצוניים בצ'צ'ניה ובית המשפט במקום מגוריו הכריז עליו כנעדר והתיר לאשתו להינשא לאחר.

בקשתו של הסניגור היא, ליתן משקל ממשי לסבלו של מרשו בעבר ולמצוקה הנפשית הקשה שעמדה בבסיס התפרצותו האלימה; ולאפשר לו לחזור לחיים תקינים בארץ מוקדם ככל שניתן.

3.לא נוכל להיעתר למערער. בית המשפט המחוזי היה ער למצבו של המערער ולטענותיו של הסניגור בהקשר זה. תת תרבות הסכין הפכה לנגע קשה בחברתנו; ושומה על בתי המשפט לתרום את חלקם לביעורו של נגע זה בהטלת עונשים חמורים.

רק עונש חמור יקבע בהכרתם של עבריינים בכח את חומרת השימוש בסכין לפתרון בעיות אישיות; ומצוקה אישית אינה מצדיקה סטייה מרמת הענישה שקבעה בהקשר זה ההלכה הפסוקה.

הערעור נדחה.