ע"פ 8798/12 מרדכי נבון נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר לתקופה של 4.5 שנים, שנגזר על המבקש ביום 3.12.2012 על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הרכב כבוד השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ו -ר' בן-יוסף ) בתפ"ח 50201-11-11. הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת ערעור על הכרעת הדין מיום 12.9.2012 ועל גזר הדין.

2.

כתב האישום שהוגש נגד המבקש כולל שני אישומים. האישום הראשון מתייחס לעבירות שביצע המבקש כלפי הקטין ש', יליד 1993, בעת שהיה כבן 15.5 שנים לערך. לאחר שמיעת ראיות, הורשע המבקש בגין המיוחס לו באישום הראשון בעבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); בעבירה של מעשה מגונה, לפי סעיפים 348(ג) ו-350 לחוק; ובעבירה של הטרדה מינית, לפי סעיפים 2 ו-3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.

האישום השני מתייחס לעבירות שביצע המבקש כלפי הקטין א', יליד 1996, במהלך תקופה של כשנה, מסוף שנת 2010 ועד לסוף שנת 2011. המבקש הורשע במסגרת אישום זה בשלוש עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(א)(1) לחוק ובשלוש עבירות של מעשה סדום לפי סעיפים 347(א)(1) ו-350 לחוק.

יצוין, כי כתב האישום ייחס למבקש עבירות חמורות יותר במסגרת האישום השני, לרבות מעשה סדום בנסיבות אינוס, אך בית המשפט קבע כי לא הוכח כי המעשים שביצע המבקש במתלונן א' בוצעו ללא הסכמה.

3.

ביום 3.12.2012 נגזר דינו של המבקש ל-4.5 שנות מאסר (בניכוי תקופת מעצרו מיום 21.11.2011 עד ליום 5.2.2012), למאסרים על-תנאי לתקופות שונות ולפיצוי כל אחד מהמתלוננים בסך 30,000 ש"ח.

בית המשפט המחוזי דחה את מועד ההתייצבות למאסר עד ליום 11.12.2012, והורה כי תנאי השחרור בהם נתון המבקש יעמדו בעינם עד להתייצבותו לריצוי העונש.

4.

בבקשה מפרט בא-כוחו של המבקש, עו"ד רונן נגר, שורה של טענות כלפי הכרעת הדין, במטרה להצביע על סיכויי הערעור. בכלל זה מתייחס הסנגור למחדלי חקירה (ובהם אי תיעוד חקירת המבקש בווידאו ואי עריכת עימות בינו לבין א', כמו גם הימנעות מחקירת עדים שהיו עשויים לשפוך אור על נסיבות המעשים); לקשיים בקבלת גירסתו של א', גירסה שאינה נקייה מתמיהות וסימני שאלה; לפגמים שנפלו בחקירת המבקש כשהחוקרים לא פעלו לחשיפת האמת אלא הניחו מראש את אשמתו של המבקש, ולכך שהרשעת המבקש במעשי סדום אינה מתיישבת עם הנתונים הרפואיים בדבר אין האונות ממנה הוא סובל.

עוד נטען, כי מדובר באדם כבן 70 שנה, הסובל מבעיות בריאות לא קלות, אשר היה משוחרר בתנאים במהלך ניהול משפטו והקפיד שלא להפר את תנאי השחרור. עברו של המבקש נקי לחלוטין, רעייתו סובלת ממחלות קשות והוא ראה לנכון לקבל טיפול לבעיותיו בכל הנוגע להתייחסויותיו לנערים (כמפורט בגזר הדין). לטענת המבקש, האינטרס הציבורי לא ייפגע אם יתאפשר למבקש להיוותר חופשי עד לסיום הליכי הערעור, בהתחשב בנתוניו הספציפיים של המבקש ובסיכויי ערעורו.

בדיון בבקשה הדגיש בא-כוח המערער את סיכויי הערעור בכל הנוגע לאישום השני וציין, כי גם אם תיוותר על כנה הרשעתו בגדר האישום הראשון, יש אפשרות שלא יוטל עליו מאסר בפועל.

5.

המשיבה מתנגדת לבקשה. באת כוח המדינה, עו"ד א' פטל-רוזנברג, עמדה בדבריה על ממצאי המהימנות הברורים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא, שלא התעלם מהקשיים השונים שהתעוררו, ועל כך שספק אם ניתן יהיה לערער במסגרת הערעור את הקביעות העובדתיות באשר לליבת המעשים. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי דחה מכל וכל את גירסת המבקש וכי בפי המבקש לא היתה טענה "מוחצת" המצביעה על טעות בסיסית בהכרעת הדין, שרק בכוחה להביא לקביעה בדבר סיכויי ערעור טובים בגדר בקשה לעיכוב ביצוע (כאמור בהחלטת השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בע"פ 1559/08 שפירא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.2.2008)).

המשיבה טענה עוד, כי בהתחשב בהלכות שיצאו מלפני בית משפט זה באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת לעניין בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, אין מקום לעכב את ריצוי העונש (מעבר לתקופת התארגנות שתאפשר למבקש להשתלב במערך המיון המוקדם של שירות בתי הסוהר, לה הסכימה המשיבה). לעניין זה יש משמעות לאורך תקופת המאסר בה מדובר, מה גם שהענישה במקרה דנן היא מדודה וזהירה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שמיעת הצדדים מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. יישום מערכת השיקולים והאיזונים שנקבעה בפסק הדין המנחה (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2) 241 (2000)) על נסיבות המקרה דנן מביאה למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

באשר לסיכויי הערעור ייאמר, כי לא הועלתה בגדר הבקשה כל טענה שלא נדונה ונשקלה על-ידי בית המשפט המחוזי ואין לומר כי בהכרעת הדין נפלה טעות בולטת. כאמור, בית המשפט לא התעלם גם מהקשיים שעלו מחומר הראיות, לרבות מחדלי החקירה וסימני השאלה סביב גירסתו של א', אך נימק את מסקנותיו שלפיהן, על אף אותם קשיים, הוכח ביצוע המעשים בהם הורשע המבקש. מבלי לקבוע מסמרות, ניתן לומר, לצורך ההליך שלפני, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. בסופו של יום מצא בית המשפט המחוזי לנכון לאמץ את גירסת המתלוננים, גם אם לא במלואה, ודחה מכל וכל את גירסת המבקש, שנמצאה מופרכת. מדובר בשני מתלוננים שלא היה ביניהם קשר ממשי ושגם המבקש לא מצא סיבה שיעלילו עליו עלילת שווא. בית המשפט מצא תימוכין לעדותו של א' בדבר מעשי סדום שנעשו בו במחסן הסמוך לבית המבקש, ובהם: עצם הימצאותו של א' במחסן שלא ניתן לה הסבר תמים משכנע; ההסבר שנתן המבקש לאפשרות שתימצא במחסן מגבת ועליה סימני זרע של א', המצביע על כך שנעשו שם מעשים מיניים; תחושת הקור שתיאר א' בעת שהמבקש חדר לפי הטבעת שלו והימצאות שפופרת ג'ל אלוורה על מסעד המזרון; הקושי של א' לפרט את דבר המעשים כאשר שוחח עם המדריך רועי; והתיאור המפורט שמסר א' על מעשי המבקש לאחר שפלט את זרעו. כאמור, בית המשפט לא התעלם מאף טענה, ובהכרעת דין זהירה ושקולה הגיע למסקנות המרשיעות.

7.

נסיבותיו האישיות של המבקש אכן אינן קלות ואין ספק כי מאסרו של אדם בגילו, הסובל מבעיות בריאות שונות, הוא מהלך קשה וכואב, לו ולמשפחתו. אלא שאין מדובר בנסיבות שבכוחן להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה, כאשר מנגד מצוי האינטרס הציבורי שמי שהורשע ודינו נגזר למאסר משמעותי יחל בריצוי העונש גם אם הגיש ערעור. יש להניח כי האחראים על מאסר המבקש יתנו דעתם לצרכיו המיוחדים. לשם כך מן הראוי ליתן למבקש פרק זמן נוסף להתארגנות, ובין היתר לאפשר לו להשתלב בהליך המיון המוקדם של שירות בתי הסוהר. נוכח גילו המתקדם של המבקש ראוי לקבוע את ערעורו בהקדם.

הבקשה נדחית . המבקש יתייצב לריצוי עונשו, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום 31.12.2012 עד לשעה 09:00.

הערבויות ותנאי השחרור שעמדו בתוקף במועד מתן גזר הדין יוסיפו לעמוד בתוקפם עד למועד התייצבות המבקש לריצוי עונש המאסר.

הערעור ייקבע לדיון בתוך שישה חודשים.