ע"פ 88/00 מדינת ישראל נ. שמעון כהן

המשיב הורשע בשני פרטי אישום. בפרט הראשון הוא הורשע בחטיפה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, איומים, מעשה פזיזות ורשלנות, ועבירות הקשורות לנהיגה ללא רשיון וללא ביטוח תוך סיכון חיי אדם. בפרט האישום השני הוא הורשע באיומים. בית המשפט המחוזי הטיל עליו בגין הרשעות אלה 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו24- חודשי מאסר על תנאי. כן נפסל המשיב מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה למשך 24 חודשים. הוא חוייב גם לפצות את המתלוננת בסך 5,000 ש"ח.

שתי ההרשעות קשורות במתלוננת, שהיא חברתו לחיים של המשיב. לשניהם בת משותפת שבעת הארוע הראשון היתה בת שנה. על פי העובדות בהם הודה המשיב, הוא הגיע לבית המתלוננת, השתולל, תוך שזרק את מכשיר הטלפון ארצה והיכה את המתלוננת. זו נמלטה מביתה עם תינוקה. המשיב רדף אחריה, תפס אותה, קרע את חולצתה והכניס אותה בכוח לרכב. המשיב הסיע את הרכב באופן פראי, תוך שהוא מכה במקל את המתלוננת. במהלך אותה נסיעה התנגש ברכב שנסע לפניו ונמלט מהמקום. המתלוננת הצליחה להיחלץ מן הרכב כשהשאירה את התינוקת ברכב. על פי פרט האישום השני שוב הגיע המשיב לביתה של המתלוננת תוך שביקש לשכנע אותה לחדש את היחסים ביניהם ומשסירבה, איים עליה בפגיעה בגופה ובחירותה הכל מתוך כוונה להפחידה. אין זו העבירה היחידה שביצע המשיב כלפי המתלוננת. הוגש לנו כתב אישום נוסף שבו הודה המשיב ובו נקט באיומים ובאלימות כלפי המתלוננת. לענין כתב אישום זה טרם נגזר דינו.

התנהגותו של המשיב היא אלימה וחמורה. הוא מעמיד בסכנה הן את חברתו לחיים והן את בתם המשותפת. כפי שעולה מן התמונה הכללית, השמוש באלימות כלפי המתלוננת היא עבורו אמצעי ראוי ומקובל. למשיב עבר פלילי והעונש שהושת עליו על ידי הערכאה הראשונה מפליג בקלותו. אין מנוס איפוא מהתערבותנו תוך החמרה משמעותית בעונש וזאת חרף דברי של המתלוננת הן בפני בית המשפט המחוזי והן בפנינו, אשר ביקשה כי לא נחמיר בעונשו של המערער שכן היא רואה שינוי לטובה ביחסו אליה. על בית משפט זה להרתיע בענישתו הן את המשיב והן אנשים שכמותו שרואים במעשי אלימות אמצעי טבעי להסדרת יחסים בינם לבין בנות זוגן.

אילו היינו בערכאה הראשונה לא הינו מהססים מלהטיל על המשיב עונש חמור במידה הרבה יותר גדולה מזו שהוטל ואם איננו ממצים עימו את הדין הרי שזאת רק משום שאין אנו נוהגים לעשות כן בערעור המדינה על קולת העונש. בהתחשב בכל הנסיבות אנו מעמידים את עונשו של המשיב על שלוש שנות מאסר בפועל. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.