ע"פ 880/98 אריה אלפרון נ. מדינת ישראל

1.בשל עבירות סחיטה בכח, סחיטה באיומים וכן החזקת כמות קטנה של סם מסוכן, תקיפת שוטרים, איומים, העלבת עובד ציבור, תקיפה חבלנית, פציעה בנסיבות מחמירות ונסיון לחבלה חמורה, שבהן הודה המערער בסמוך לסיום פרשת הראיות, השית בית המשפט המחוזי על המערער שבע שנות מאסר, מתוכן 5 שנים בפועל, וכן הפעיל 18 חדשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדו, מחציתם במצטבר לעונש הנ"ל. הערעור שלפנינו סב על חומרת העונש.

2.אנו סבורים שכחומרת המעשים בהם הורשע המערער חומרת העונש שהושת עליו. די לציין שבאישומים המרכזיים בהם הורשע המערער הופעל על ידי המערער מעשה של סחיטה, כדי להניע פלונית לוותר על חנותה, תוך טיעון טענות שווא ואיומים לפגוע במתלוננת ובבתה הקטינה, כששני כלביו מסתובבים באופן מאיים בחנות. מעשים אלה ביצע המערער כשהוא מלווה בשניים אחרים.

המערער סובל מהפרעת אישיות קשה, אך בית המשפט ניתח את כל הראיות לגבי מצבו הנפשי, ונחה דעתו שהמעשים שבוצעו על ידיו בוצעו מתוך מודעות לאופיים, ומתוך מניעים עברייניים רגילים. הוא החליט להחמיר בעונשו של המערער שלחובתו עבר פלילי לא מבוטל.

3.נטען לפנינו לאחידות הענישה, כאשר הנאשמים האחרים הנלווים אליו נדונו - בעטייה של עסקת טיעון - לעונש קל לאין ערוך מעונשו של המערער. אך נסיבותיהם של האחרים שונות משל המערער, וחלקו של המערער רב במידה משמעותית מחלקם.

4.נטען לפנינו שהתנהגותו של המערער בבית הסוהר היא ללא דופי, ואף הוצגו לפנינו תעודות המעידות, לכאורה, שהמערער עלה על דרך השיקום. אכן, תעודות אלה והתנהגות זו יכול ויסייעו בידי המערער, כפי שאנו מקווים, כשתגיע שעתו להתייצב לפני ועדת השחרורים. אין בהם עילה מספקת להקל בעונש שעל המערער לרצות כדי לכפר על מעשיו.

הערעור נדחה.