החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 8810/99 קרני בני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · פסילת שופט מלישב בדיןערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול שופט מלישב בדין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערעור עסק בבקשת פסילה של שופט בית משפט השלום בתיק פלילי, על רקע אמירותיו בישיבת תזכורת בדבר הקלה בעונש בשל הודאה והסדרי טיעון. בית המשפט העליון קבע כי האמירות אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, שהוא המבחן לפסילת שופט. הערעור נדחה.

העובדות

המערער ביקש לפסול את השופט מלישב בדין בתיק פלילי לאחר שבישיבת תזכורת אמר השופט כי הודאה והסדרי טיעון מהווים נימוק להקלה בעונש, וכי נימוק זה לא יתקיים אם הנאשם יימצא אשם. בית המשפט דחה את הבקשה, והמשיבה התנגדה לפסילה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם אמירות השופט בישיבת תזכורת על עמדתו בדבר הקלה בעונש בהודאה ובהסדרי טיעון מקימות חשש ממשי למשוא פנים המחייב את פסילתו?

הלכות

  1. 1

    המבחן הנוהג בפסילת שופט הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, ואמירות השופט שאינן מעידות על התייחסות לעונש הצפוי אינן מקימות חשש כזה.

    ״אמירותיו של השופט בישיבת התזכורת, כפי שהובאו בפני על ידי השופט דלמטה, אין בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, שהוא המבחן הנוהג בפסילת שופט.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • פסילת שופט
  • משוא פנים
  • חשש ממשי
  • ישיבת תזכורת
  • הסדרי טיעון
  • הודאה
  • הקלה בעונש
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

8810/99

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המערער

:

קרני

בני

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור

פסלות שופט על החלטתו של בית משפט

השלום

בחיפה ת.פ. 1607/98 מיום 25.11.99

שניתנה

ע"י סגן הנשיא השופט ח' שילוני

בשם

המערער: עו"ד טומי נדשי

בשם

המשיבה: עו"ד אריה פטר

החלטה

ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט שילוני) שלא לפסול עצמו מלישב בדין בת.פ. 1607/98.

1.המערער טען בפני, הן בכתב והן בעל-פה, שיש לפסול את השופט מלישב בדין. הטעם לפסילת השופט התעורר, לטענתו, לאחר שבישיבת תזכורת שהתקיימה ביום 16.9.99, לצורך קביעת מועדים להמשך שמיעת התיק, הבהיר השופט את עמדתו השיפוטית לפיה אם מתנהל בפניו משפט הוכחות, אשר בסופו של דבר מתגלה, שנוהל ללא הצדקה, הוא נוטה להחמיר עם הנאשם.

2.המערער הגיש בקשה לבית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין. בית המשפט דחה את הטענה באופן לקוני בהחלטתו מיום 25.11.99, בקובעו, כי האמור בתצהיר שהוגש כתמיכה בה אינו אמת. לאחר שהתקיים דיון בפני ביום 29.12.99, ביקשתי, בהחלטתי מאותו יום, כי בית המשפט יניח בפני את התשתית העובדתית לבקשת הפסילה ונימוקיו לדחייתה.

3.בהערותיו של בית המשפט לגבי התשתית העובדתית, העיר, כי בישיבת התזכורת אמר שהסדרי טיעון והודאה מצד הנאשם מהווים נימוק המצדיק הקלה בעונש, בייחוד במקרה דנן בו מדובר בעבירה משנת 1993, וכי נימוק זה לא יתקיים אם הנאשם יימצא אשם לאחר שמיעת ההוכחות. כן הוסיף, כי לא ציין שהוא מחמיר עם אדם שמנהל הוכחות ללא הצדקה ולא התייחס לתוצאות המשפט ולעונש הצפוי.

4.המשיבה בטיעוניה לפני התנגדה לפסילה. לטענתה, לא התעורר במקרה דנן חשש ממשי למשוא פנים המחייב את פסילתו של השופט.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות. אמירותיו של השופט בישיבת התזכורת, כפי שהובאו בפני על ידי השופט דלמטה, אין בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, שהוא המבחן הנוהג בפסילת שופט. לפי הערות בית המשפט, כל שנאמר הוא שהודאה או הסדרי טיעון מהווים נימוק להקלה בעונש. בכך אין רבותא, וודאי שאין בכך התייחסות לעונש שייגזר על המערער אם יורשע בדינו.

אשר על כן אני דוחה את הערעור.

ניתנה היום, י"א באדר א' התש"ס

(17.2.2000).

ה

נ ש י א

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99088100.

A03

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1המבחן הנוהג בפסילת שופט הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, ואמירות השופט שאינן מעידות על התייחסות לעונש הצפוי אינן מקימות חשש כזה.