ע"פ 8810/99 קרני בני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט שילוני) שלא לפסול עצמו מלישב בדין בת.פ. 1607/98.

1.המערער טען בפני, הן בכתב והן בעל-פה, שיש לפסול את השופט מלישב בדין. הטעם לפסילת השופט התעורר, לטענתו, לאחר שבישיבת תזכורת שהתקיימה ביום 16.9.99, לצורך קביעת מועדים להמשך שמיעת התיק, הבהיר השופט את עמדתו השיפוטית לפיה אם מתנהל בפניו משפט הוכחות, אשר בסופו של דבר מתגלה, שנוהל ללא הצדקה, הוא נוטה להחמיר עם הנאשם.

2.המערער הגיש בקשה לבית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין. בית המשפט דחה את הטענה באופן לקוני בהחלטתו מיום 25.11.99, בקובעו, כי האמור בתצהיר שהוגש כתמיכה בה אינו אמת. לאחר שהתקיים דיון בפני ביום 29.12.99, ביקשתי, בהחלטתי מאותו יום, כי בית המשפט יניח בפני את התשתית העובדתית לבקשת הפסילה ונימוקיו לדחייתה.

3.בהערותיו של בית המשפט לגבי התשתית העובדתית, העיר, כי בישיבת התזכורת אמר שהסדרי טיעון והודאה מצד הנאשם מהווים נימוק המצדיק הקלה בעונש, בייחוד במקרה דנן בו מדובר בעבירה משנת 1993, וכי נימוק זה לא יתקיים אם הנאשם יימצא אשם לאחר שמיעת ההוכחות. כן הוסיף, כי לא ציין שהוא מחמיר עם אדם שמנהל הוכחות ללא הצדקה ולא התייחס לתוצאות המשפט ולעונש הצפוי.

4.המשיבה בטיעוניה לפני התנגדה לפסילה. לטענתה, לא התעורר במקרה דנן חשש ממשי למשוא פנים המחייב את פסילתו של השופט.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות. אמירותיו של השופט בישיבת התזכורת, כפי שהובאו בפני על ידי השופט דלמטה, אין בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, שהוא המבחן הנוהג בפסילת שופט. לפי הערות בית המשפט, כל שנאמר הוא שהודאה או הסדרי טיעון מהווים נימוק להקלה בעונש. בכך אין רבותא, וודאי שאין בכך התייחסות לעונש שייגזר על המערער אם יורשע בדינו.

אשר על כן אני דוחה את הערעור.