ע"פ 8821/14 גסאן שואמרה נ. מדינת ישראל

השופט א' שהם :

1.

המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון. המדובר בשלוש עבירות של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ובארבע עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

2.

ביום 13.11.2014, גזר בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר א' כהן ), על המערער 54 חודשי מאסר, שמניינם מיום מעצרו 12.9.2013; וכן עונשי מאסר על תנאי; ופיצויים למתלוננות בסכום כולל של 17,500 ₪.

3.

עסקינן בשוד מכשירי טלפון ניידים משלוש נשים (שתי נשים בוגרות וקטינה) שהלכו לתומן בשכונת פסגת זאב בירושלים. באישום הראשון מדובר בשלושה צעירים, וביניהם המערער, שתכננו לשדוד טלפונים ניידים מעוברים ושבים. השלושה הגיעו ברכב לפסגת זאב, ומשהבחינו במתלוננת א.ש., כשהיא אוחזת בידיה טלפון נייד מסוג " אייפון 4 ", יצא המערער מהרכב, ומשך בכוח את המכשיר מידיה וחזר עם שללו לרכב. גם באישום השני מדובר בשוד מכשיר מסוג " אייפון 4 ", מהמתלוננת ד.י., ונטען בכתב האישום, כי המערער יצא מרכב, בו הוא נסע ביחד עם אדם נוסף, נצמד לגופה של המתלוננת, וחטף מידיה את המכשיר הנייד. האישום השלישי עוסק באירוע שוד שבו קורבן העבירה היתה קטינה כבת 14 שנים וארבעה חודשים, אשר הלכה ברחוב כשבידיה מכשיר טלפון נייד מסוג " גלאקסי 2 ". המערער, שהגיע למקום ברכב ביחד עם אדם נוסף, הגיח מאחורי הקטינה, דחף אותה ואחז בחוזקה בשורש כף ידה, עד שהמכשיר שאחזה נשמט מידיה, ונלקח על-ידי המערער. בנוסף למעשי השוד, שבוצעו כולם בחודש אוגוסט 2013, הורשע המערער בארבע עבירות של שהייה שלא כדין בישראל, מאחר שבאותה עת לא היה ברשותו אישור כניסה וישיבה בישראל.

4.

בית משפט קמא עמד על חומרת העבירה שעניינה שוד מכשירי טלפון סלולאריים שהפכה ל" מכת מדינה ", והזכיר את רמת הענישה שנקבעה על-ידי בית משפט זה בעבירות דומות. לאחר זאת, קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ההולם לכל עבירת שוד נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר. בבואו לקבוע את עונשו של המערער בתוך המתחם, התחשב בית משפט קמא בגילו הצעיר (היה כבן 21 במועד ביצוע העבירות); בנטילת האחריות על-ידי המערער על מעשיו; בשיתוף הפעולה שלו עם רשויות אכיפת החוק; ובהעדר עבר פלילי. לבסוף, גזר בית משפט קמא על המערער 54 חודשי מאסר שמניינם מיום מעצרו.

5.

נעשה אתנחתא קלה בעניינו של המערער, ונציין כי שותפו של המערער לכל מעשי השוד, ראשד אבו עסם, (להלן: ראשד ) נתן את הדין בנפרד בפני סגן הנשיא מ' דרורי (ת.פ. 37365-08-13, בית משפט מחוזי ירושלים), ונדון, ביום 19.11.2014, ל-20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; ל-18 חודשי מאסר על תנאי; ולפיצוי המתלוננות בסכום מצטבר של 11,000 ₪. יצויין, כי ראשד הורשע, על פי הודאתו, בשתי עבירות של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, ובעבירה אחת של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין. בית משפט קמא קבע, בעניינו של ראשד, כי מתחם העבירה לגבי שני מעשי השוד ינוע בין שנת מאסר לשלוש שנות מאסר, ואילו לגבי עבירת הסיוע לשוד ינוע המתחם בין 6 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לצורך קביעת עונשו של ראשד בתוך המתחם, התחשב בית משפט קמא בגילו הצעיר (בן 19.5 שנים); בנטילת האחריות על ידו; בשיתוף הפעולה שלו עם רשויות אכיפת החוק; ובאמור בתסקירי שירות המבחן אודותיו, מהם עולה כי הוא סיים בהצלחה תהליך שיקומי. לעניין אחרון זה, ציין בית משפט קמא כי ניתן היה לשקול חריגה לקולה מהמתחם בשל עובדת שיקומו של ראשד, וזאת בהתאם לסעיף 40ד' לחוק העונשין, אך ניתן להסתפק, בנסיבות העניין, בהצבת העונש ברף התחתון של המתחם. עוד יצוין לגבי נושא השיקום, כי לדידו של בית משפט קמא, שיקומו של ראשד " בא לידי ביטוי לא רק בהשתתפות בקבוצות הטיפוליות ובטיפול הפסיכולוגי, ולא רק בתסקיר החיובי, אלא גם הדבר עולה מעדות שני מוריו בבית הספר, ומדברי אמו ".

6.

נקדים את המאוחר ונציין, כי טיעונו העיקרי של המערער להקלה בעונש נעוץ בפער הגדול, פער של 34 חודשי מאסר, בין העונש שהושת עליו לבין עונשו של ראשד. במהלך הדיון בערעור, הבהרנו לבא-כוח המערער, עו"ד ג'מיל חטיב, כי עונשו של המערער, כשהוא עומד לעצמו, אינו חמור כלל ועיקר, לנוכח העובדה כי הוא ביצע, ביחד עם אחרים, שלושה מעשי שוד של טלפונים סלולאריים, תוך שימוש באלימות כלפי שתי נשים וקטינה כבת 14 שנים, שהלכו לתומן ברחוב. עמדנו לא אחת על חומרת העבירה, שעניינה שוד טלפונים סלולאריים, בדגש על טלפונים " חכמים ", שהפכה כאמור ל" מכת מדינה " והדגשנו את הצורך להשית על העבריינים עונשים המסתכמים בשנות מאסר, גם כאשר מדובר בעבירה אחת (ראו, למשל, ע"פ 588/13 פלוני נ' מדינת ישראל (27.8.2013); ע"פ 4841/13 ספי נ' מדינת ישראל (6.2.2014); ע"פ 936/14 אברהה נ' מדינת ישראל (31.8.2014); ולאחרונה, ע"פ 8627/14 דביר נ' מדינת ישראל (14.7.2015) שניתן על-ידי חברי, השופט י' עמית , בהרכב השופטים הנוכחי).

7.

השאלה היחידה שהטרידה אותנו היא, האם, למרות חומרת העבירות, ניתן להצדיק פער עונשי שכזה בין שני שותפים לאותן עבירות (הגם שבמקרה אחד הורשע ראשד בסיוע לעבירת שוד בנסיבות מחמירות, בעוד שהמערער הורשע באותו עניין בעבירת שוד מושלמת, מבלי שיוחסו לו נסיבות מחמירות). לפיכך, פנינו במהלך הדיון אל הצדדים והצענו הפחתה מסויימת בעונשו של המערער, על מנת ליתן ביטוי כלשהו לכלל אחידות הענישה. בא-כוח המערער הסכים להצעה אך באת-כוח המשיבה, עו"ד שרית משגב, הודיעה כי יש, אמנם, נכונות להפחתה מסויימת בעונשו של המערער, אך לא במידה שהוצעה על ידינו.

8.

לאחר שבחנו את כלל הנסיבות, ומבלי להתעלם מכך שכלל אחידות הענישה אינו חזות הכל, אלא שיקול אחד במכלול שיקולי הענישה (ראו, בהקשר זה, ע"פ 3117/12 ארביב נ' מדינת ישראל (6.9.2012); ע"פ 1552/08 פרטוש נ' מדינת ישראל (29.10.2008); ע"פ 5195/11 קריניאן נ' מדינת ישראל (28.3.2012)), הגענו למסקנה כי נכון יהיה להפחית שנת מאסר אחת מעונשו של המערער, ובאופן זה יצטמצם הפער בינו לבין ראשד לכדי 22 חודשי מאסר. מובהר בזאת, כי ערעור זה התקבל, אך ורק, בשל הפער העמוק שנוצר בין עונשו של המערער לבין עונשו של שותפו, ואין בכך כדי לשמש תקדים לרמת הענישה הראויה בעבירות מסוג זה.

9.

סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שעונשו של המערער יעמוד על 42 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. אין שינוי ביתר רכיבי עונשו של המערער.