ע"פ 8829/03 עלא אלקרקי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הובא לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, ובכתב האישום יוחסו לו שתי עבירות – ניסיון לרצח והצתה. על פי העובדות בהן הודה, החליט המערער לבצע פיגוע התאבדות רצחני במטרה להרוג יהודים. בהתאם לתכנית אותה הגה, הוא הגיע עם מכונית ובה בלוני גז לחניון הנמצא בסמוך לפאב במגרש הרוסים בירושלים. המערער אטם את חלונות המכונית במטרה ליצור פיצוץ חזק, שיחרר את הגז והדליק את הבלונים. אולם אלה לא התפוצצו, אך גרמו לשריפה ממנה נכוונה גם המערער.

בית המשפט המחוזי גזר למערער 16 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי.

בא-כוחו המלומד של המערער, המשיג בפנינו כנגד העונש, סבור כי בעונש זה גלום פן של חומרה, לנוכח נסיבותיו האישיות הקשות של שולחו, אשר גדל ללא אב, החל להשתכר ואף צרך סמים. על רקע כל אלה חש המערער ריקנות וייאוש, ולפיכך החליט לשים קץ לחייו. בא-כוח המערער מנה עוד כנימוקים לקולא את הודאת שולחו, את גילו הצעיר, את פציעתו כתוצאה מהאירוע, וכן את המלצותיו של שירות המבחן.

לא ראינו מקום להתערבותנו בעונש. הסבריו של המערער המאוחרים בדבר מניעיו לביצוע ההתאבדות, אינם עולים בקנה אחד עם עובדותיו של כתב האישום בהן הודה. המערער שם לו למטרה לרצוח יהודים ולקפד את פתיל חייהם של חפים מפשע, ומי שנוהג כך סכנתו ברורה וגלויה לעין, ולפיכך על העונש לבטא גם את הגמול לו הוא ראוי, וגם לשמש גורם מרתיע לרבים.

הערעור נדחה.