ע"פ 8862/07 עומר חוגיראת נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בן 3 שנים לריצוי בפועל אשר גזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים א' שיף, י' עמית וח' הורביץ) על המערער ביום 16.10.2007.

1.

המערער, צעיר כבן 24, הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בעבירות של סיוע לחטיפה וביצוע מעשים מגונים. נאשם נוסף באותה פרשה, ראיד בן זיאדן עומר (להלן: ראיד ) הורשע על פי הודאתו בעבירות של חטיפה, מעשה סדום, מעשים מגונים, תקיפה הגורמת לחבלה ממשית ושהייה בלתי חוקית. בגין המעשים שבהם הורשע גזר בית המשפט המחוזי על המערער שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, כאמור, וכן שנתיים לריצוי על תנאי למשך שלוש שנים ובנוסף חייב אותו לפצות את המתלוננת בסך של 5,000 ₪. ראיד נידון בגין מעשיו לתשע שנות מאסר לריצוי בפועל ולשלוש שנות מאסר לריצוי על תנאי וחויב לפצות את המתלוננת בסך של 15,000 ₪.

2.

על פי העובדות שבהן הודו המערער וראיד (להלן ביחד: הנאשמים ), בתקופה נשוא האישומים התגוררה ג.ה. (להלן: המתלוננת ) אצל אשת אחיו של ראיד, פאתן עומר (להלן: פאתן ) וביקשה ממנה שתסייע לה במציאת דירת מגורים. ביום 2.2.2007 בשעות הערב הסיעה פאתן את המתלוננת לכניסה ליישוב ציפורי שם פגשו השתיים בנאשמים. פאתן ביקשה מהנאשמים לקחת את המתלוננת ברכבם לשפרעם על מנת לראות דירה הפנויה להשכרה. המתלוננת עלתה לרכבם של הנאשמים והשלושה נסעו לכיוון שפרעם. בכניסה לשפרעם עצרו הנאשמים את הרכב וירדו ממנו ולאחר זמן קצר חזרו עם בקבוק שתייה חריפה ואמרו למתלוננת שישנן מספר דירות לבדוק בהמשך הדרך. בשלב מסוים במהלך נסיעתם פנו הנאשמים לתוך חורשה הסמוכה ליישוב ביר אל מכסור. ראיד ניסה להרגיע את המתלוננת באומרו שיש כפר נוסף בהמשך הדרך אליו יגיעו מיד, ואילו המתלוננת חששה מצידה וביקשה מהנאשמים להחזיר אותה לכביש הראשי. הנאשמים סירבו למלא אחר בקשתה, עצרו את הרכב בחורשה והחלו לשתות שתייה חריפה ולעשן סמים. סמוך לאחר עצירתם הוציא המערער סכין ומסר אותה לראיד. ראיד חתך את מכנסיה של המתלוננת, חימם את הסכין, הניח אותו על רגלה ובכך גרם לה כוויה ואמר לה כי הוא והמערער מעוניינים לשכב איתה. המתלוננת בתגובה התחננה כי יניחו לה וייקחו אותה לכביש הראשי ואמרה כי לא תספר לאיש את אשר אירע. המתלוננת יצאה מהרכב, החלה לברוח, התקשרה למשטרה ממכשיר הטלפון הסלולארי שהיה ברשותה ובשיחתה עם המשטרה הספיקה למסור בבכי כי מחזיקים בה בניגוד לרצונה בחורשה וכי היא מפחדת. אלא שאז התרוקנה סוללת המכשיר הסלולארי והשיחה נותקה. המתלוננת שבה מפוחדת למקום שהייתם של הנאשמים ופגשה בראיד שתפס בכוח בידה, הושיב אותה במושב האחורי של הרכב והתיישב לידה. המתלוננת התחננה בפני הנאשמים שישחררו אותה ואילו המערער, שישב במושב הקדמי, אמר בתגובה כי הם נשארים במקום עד הבוקר וכי היא תשכב עם שניהם. ראיד פתח את רוכסן מכנסיו, הוציא את איבר מינו, תפס בצווארה של המתלוננת בכוח ודרש ממנה להכניס את איבר מינו לפיה. המתלוננת סירבה ונאבקה בראיד ובתגובה סתר ראיד למתלוננת, כופף אותה כלפי איבר מינו בכוח, לחץ על לסתותיה עד שפתחה את פיה והחדיר לתוכו את איבר מינו. באותו הזמן החל המערער ללטף את רגליה של המתלוננת תוך שהיא בועטת ונאבקת בו ובראיד. בשלב מסוים הצליחה המתלוננת להרים את ראשה, אך ראיד הרים את חולצתה של המתלוננת ואת חזייתה והתיישב על בטנה. הנאשמים החלו לגעת בכוח בשדיה של המתלוננת וגרמו לה לחבלות. המתלוננת החלה לבעוט בכוח ברגליה ולהתחנן שישחררו אותה ובשלב מסוים הצליחה להתיישב וללבוש חזרה את חולצתה. לפתע, הבחינה המתלוננת במכונית עובדת בסמוך, יצאה מן הרכב והחלה לרדוף אחרי המכונית ללא הצלחה. הנאשמים הניעו את הרכב, נסעו אחרי המתלוננת, עצרו בסמוך לה והבטיחו לה שייקחו אותה לכביש הראשי. המתלוננת, בייאושה, הסכימה, אך משעלתה לרכבם דרשו ממנה הנאשמים שוב לשכב עימם, אחרת, כך הוסיפו הנאשמים, יותירו אותה לבדה בחורשה. בשלב זה הגיעו לחורשה ניידות משטרה ועצרו את הנאשמים.

3.

בגזר דינו מיום 16.10.2007 עמד בית המשפט המחוזי על השפלות והחומרה שבמעשיי הנאשמים בהדגישו כי רק התושייה שגילתה המתלוננת בכך שהצליחה לטלפן למשטרה ופעילותה הנמרצת והיעילה של המשטרה במקרה דנן הם שמנעו את המשך ההתעללות המינית של המערער וראיד במתלוננת. בית המשפט המחוזי ציין כי חלקו של המערער באירוע היה אמנם קטן מזה של ראיד וכן זקף לזכותו את עברו הנקי ואת העובדה שניסה בשלב מסוים במהלך האירוע למתן את התנהגותו של ראיד. יחד עם זאת סבר בית המשפט המחוזי כי חומרת מעשיו של המערער אינה מאפשרת לקבל את המלצת שירות המבחן להסתפק לגבי המערער בצו מבחן ובמאסר שירוצה בעבודות שירות.

4.

המערער הגיש לבית משפט זה ערעור על חומרת העונש ויחד עימו הגיש את הבקשה שבכאן לעכב את ביצוע המאסר שהוטל עליו עד להכרעה בערעור. לטענת המערער טובים סיכוייו של הערעור להתקבל והוא שב ומפנה בהקשר זה להמלצת שירות המבחן, לגילו הצעיר, לנסיבותיו האישיות, לעברו הפלילי הנקי ולרצון שהביע להשתקם ולשנות מאורחות חייו. כמו כן מציין המערער כי לא ניתן משקל ראוי לעובדה שחסך מזמנו של בית המשפט.

המשיבה מצידה סבורה כי מדובר בעונש מאסר ארוך יחסית ובערעור שסיכוייו להתקבל אינם מן הגבוהים. על כן לדעתה יש לדחות את הבקשה.

5.

בחנתי את טענות הצדדים ולא מצאתי כי יש הצדקה במקרה זה להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער. הערעור שהוגש נסוב על חומרת העונש בלבד ונראה כי גם אם ימצא בית משפט שלערעור מקום להמתיק מן העונש שנגזר על המערער ניתן להעריך בזהירות הראויה כי נוכח המעשים החמורים שביצע, הסיכוי שעונשו יופחת עד כדי ביטול המאסר מאחורי סורג ובריח, איננו גדול.

הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית, אפוא, המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 4.11.2007 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה עד השעה 10:00.