פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
887/07
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערים:
1. אביעד ז'ינו
2. רוני בורנשטיין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים:
ש' שטמר, י'
וילנר, ד' סלע
)
מיום 24.1.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ
2064/05
תאריך הישיבה:
ט"ז בשבט תשס"ז
(04.02.07)
בשם המערער 1:
עו"ד תמר אולמן
בשם המערער 2:
עו"ד רועי קרן
בשם המשיבה:
עו"ד יאיר חמודות
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים
ש' שטמר, י' וילנר, ד' סלע
) מיום 24.1.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח
2064/05, לחילופין מתבקשת פסילתה של יו"ר ההרכב, השופטת
שטמר
.
1.
עניינה של בקשת הפסילה שהגישו המערערים בהחלטת יו"ר ההרכב
מיום 22.1.2007 לקיים דיון בבקשה מטעם עדי התביעה (להלן:
המדובבים
) לדחיית
עדותם, בנוכחות באת-כוח המדינה, בא-כוח המדובבים ובהעדרם של באי-כוח המערערים.
לטענת המערערים על בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין נוכח חשיפתו לראיות בלתי
קבילות ומאחר וקיים דיון בהעדר המערערים ובאי-כוחם – נסיבות המקימות חשש למשוא
פנים. באי-כוח המערערים הלינו על כך שהבקשה כלל לא הומצאה להם וכי למדו על קיומו
של הדיון רק בדיעבד. עוד טענו, כי גם בקשה קודמת שהוגשה מטעם המדובבים אשר נדונה
בנוכחותם ביום 9.1.2007, לא הומצאה להם ובית המשפט החליט שלא לחשוף את החומר
שהועבר לעיונו ולעיון התביעה על-ידי בא-כוח המדובבים במסגרת אותה בקשה. לטענת
באי-כוח המערערים, אין לקיים דיונים בחדרי חדרים, על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן
בעניין "מהותי". בית משפט קמא דחה את בקשת הפסילה בהחלטה מנומקת לפיה
החלטתו לקיים את הדיון בבקשה שלא בנוכחות באי-כוח המערערים נבעה הן מקיומו של
חסיון האוסר מסירת מידע לגבי זהות המדובבים והן כיוון שראה בבקשה בקשה טכנית בלבד.
עוד ציין בית המשפט כי לא נחשף לפרטים נוספים על אלו שהיו בישיבה מיום 9.1.2007,
למעט לפרטים טכניים ולכן לא מצא כי ההליך שהתקיים מקים עילה לפסלות. על החלטה
זו הוגש הערעור שלפניי.
2.
עיינתי בטענות באי-כוח המערערים ובאתי למסקנה כי הן אינן טענות המקימות עילת פסלות. אמת, בית משפט זה שב וקבע כי ככלל יש להימנע ממגע במעמד צד אחד בין אחד מבעלי הדין לבין בית המשפט. עם זאת, אין בקיומו של מגע כאמור, כשלעצמו, להביא לפסילת בית המשפט מלדון בעניין ויש לבחון אם התעורר חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו: ע"פ 2672/01 בן שושן נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(4) 794, 798-797 (להלן: עניין בן שושן ); ע"פ 6812/02 בוארון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5084/02 רבינוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: עניין רבינוביץ ); יגאל מרזל
דיני פסלות שופט (תשס"ו) 188-186). בית משפט זה קבע כי כאשר נבחנת השאלה אם החלטות שהתקבלו במעמד צד אחד מקימות עילת פסלות אין לנתק את האירוע נשוא הבקשה ממכלול נסיבות העניין. בעניין בן שושן הבהיר הנשיא (בדימ') ברק כי:
"עילת פסלות תקום רק כאשר יוכח חשש ממשי למשוא פנים... בהקשר זה יש לבחון את כלל נסיבות העניין ובהן, בין היתר, תוכן השיחה; מידת מהותיותה בקשר לעניין הנדון במשפט; מקום ניהולה; מועדה; אופן התנהלותה; רישומה בפרוטוקול; אי-הודעה בדבר קיומה לצד האחר להליך ועוד...אין זו רשימה סגורה. כל מקרה ועניינו הוא. כך, שכן בסופו של יום הבחינה היא אם נתקיימו נסיבות אשר עלולות להוביל למסקנה כי ישנה אפשרות ממשית למשוא פנים וכי ננעלה דעתו של בית-המשפט (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 605." [ שם , ע' 798-797] [ההדגשות הוספו-ד.ב.]
כאמור, בחינת נסיבות המקרה שלפניי אינה מובילה למסקנה כי קמה עילת פסלות. מוכנה אני לקבל את טענת באי-כוח המערערים כי ראוי היה שיודע להם על הבקשה לדחיית מועד הדיון וכן כי היה מקום להודיע להם על הדיון שנקבע ליום 23.1.2007. ברם, איני סבורה כי מהאופן בו פעל בית המשפט קמא נוצר הרושם שאינו פתוח לשכנוע במשפטם של המערערים, וכי ננעלה דעתו ביחס להכרעה בתיק גופו באופן המצדיק פסילתו מלישב בדין. ראשית, בהחלטתה בבקשה לדחיית מועד דיון מיום 22.1.2007 קבעה השופטת שטמר שיש להמציא את הבקשה ואת ההחלטה לקיים דיון בבקשה לסניגורים ולכן אין לטעון כי בית המשפט הסתיר את החלטתו מהסניגורים. ככל הנראה, כך נמסר לנו מפי בא-כוח המדינה, עקב טעות של מזכירות בית משפט קמא לא נעשה הדבר. שנית, במסגרת החלטתו לדחות את בקשת הפסלות אמר בית המשפט את הדברים הבאים שיש בהם ליתן הסבר להחלטתו מיום 22.1.2007:
"אב בית הדין ראה בבקשה זו אך ורק בקשה טכנית ולפיכך כינס את ב"כ המדינה וב"כ המדובבים, הורה על העברת הבקשה לידיעת הסניגורים, אם כי, בשל החסיון ובשל כך שנראה כי הבקשה היא טכנית, הורה שהבקשה תתקיים במעמד ב"כ המדינה וב"כ המדובבים ...כל הדיון כולו היה דיון טכני ולאחר שאב בית הדין נוכח שאין בו משום פגיעה כלשהי בחסיון, הוא הורה על העברת הפרוטוקול וההחלטה של בית המשפט מיום 23.17 לידיעת הסניגורים...בנסיבות אלו סבור המותב ואם בית הדין שלא היתה חשיפה כלשהי לפרטים נוספים על אלו שהיו בישיבה הקודמת מיום 9.1 וכל מה שהיה, היתה חשיפה של פרטים טכניים , ולפיכך דעתנו היא שאין בהליך שהתקיים משום חשש ממשי, אובייקטיבי או סובייקטיבי, למשוא פנים או לעיוות דין כלשהו." [ההדגשות הוספו-ד.ב.]
באת-כוחם של המערערים, עו"ד תמר אולמן, טענה בפניי בהרחבה כי מפרוטוקול הדיון שהתנהל במעמד צד אחד ונמסר לה בדיעבד עולה כי הדיון לא נשא אופי טכני בלבד. לא מצאתי ממש בטענה זו. עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בהעדר הסניגורים מלמד כי בא-כוח המדובבים העלה טענות שכבר נטענו, במידה זו או אחרת, במהלך הדיון שהתקיים ביום 9.1.2007 בנוכחות כל הצדדים להליך. כמו כן, נראה כי הדיון שהתקיים בבקשת בא-כוח המדובבים נגע לשאלה פרוצדוראלית – האם תינתן דחייה נוספת של מועד הדיון בתיק העיקרי – ולא נגע לשאלה המהותית הכרוכה בעניין זה, והיא המטרידה את באי-כוח המערערים, השאלה הנוגעת לטובות ההנאה שקיבלו או יקבלו המדובבים. בכל הנוגע לשאלה המהותית –באי-כוח המערערים רשאים, כמובן, להעלות טענותיהם במסגרת ההליך המתנהל בפני ההרכב. אוסיף עוד כי באת-כוח המערערים ביקשה להסתמך על פסק דינו של בית משפט זה בעניין בן שושן אלא שנסיבות עניינם של המערערים שונות הן. בין היתר, שונה העניין כיוון שבעניינם של המערערים נערך פרוטוקול של הדיון הנדון מיום 24.1.2007 ויו"ר ההרכב החליטה להעבירו לעיון באי-כוחם חרף התנגדות בא-כוח המדובבים.
בשולי הדברים אוסיף כי יתכן שבהיעתרו לבקשה לקיים את הדיון בבקשת בא-כוח המדובבים נגרר בית המשפט קמא להליך שלא היה אמור להתברר בפניו ויתכן שהיה עליו להימנע מלהיכנס לדיון שהוא באופיו צדדי ונוגע לבקשות המדובבים שצריכות היו להתברר בהליך נפרד או במסגרת העתירה לגילוי ראיה חסויה. ואמנם, כפי שעולה מהחלטת בית משפט קמא בבקשת הפסלות, אכן הוחלט כי הדיון בטענות שהעלה בא-כוח המדובבים ידון בפני שופט אחר. החלטה זו הביאה את ההליך הצדדי שהתנהל בפני בית משפט קמא, לסיומו.
נוכח כל האמור לעיל, כיוון ששוכנעתי כי אין מתעורר החשש שמא ננעלה דעתו של בית המשפט המחוזי באופן המצדיק פסילתו, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ח בשבט התשס"ז (6.2.2007)
ה
נ ש י א ה