ע"פ 8892/12 ד"ר אורי ריחני נ. מדינת ישראל

1.

ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות מיום 26.11.2012 (כב' השופטת ט' תדמור-זמיר ) שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 47371-03-11.

2.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. שמיעת הראיות בתיק החלה ביום 29.5.2012. ביום 31.10.2012, לאחר שהתקיימו שני דיוני הוכחות במסגרת ההליך, הגיש המערער בקשה לפסילת כב' השופטת ט' תדמור-זמיר

מלדון בתיק. לטענת המערער, ביום 5.7.2011 (כאחד-עשר חודש לפני תחילת שמיעת הראיות בהליך מושא ערעור זה), במסגרת הליך פלילי המתנהל נגד בת-זוגו (ת.פ 4718-08-09), נתן בית המשפט החלטה (להלן – ההחלטה הראשונה ) אשר אישרה לבת-הזוג לעיין בעברו הפלילי. במסגרת החלטה זו אף קבע בית המשפט כי עברו הפלילי של המערער רלוונטי להגנת הנאשמת, משום שהוא מעיד על מהימנותו של המערער. המערער טען בבקשתו כי היחשפות בית המשפט לעברו הפלילי וקביעתו כי עברו הפלילי רלוונטי לעניין מהימנותו מהווה עילה לפסילת בית המשפט. זאת, בייחוד נוכח כך שהתיק מושא הערעור עתיד, ככל הנראה, להיות מוכרע על בסיס ממצאי מהימנות, בהיעדר ראיות זולת העדים לאירוע.

3.

בית המשפט דחה את בקשת המערער, בקובעו כי נסיבות המקרה אינן מעלות חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט הדגיש כי על אף שקבע במסגרת ההחלטה הראשונה כי עברו הפלילי של המערער עשוי, באופן כללי, להיות רלוונטי לעניין הערכת מהימנותו, הוא לא קבע כל ממצא לגבי מהימנות המערער. עוד צוין כי נוכח העובדה שחלפה למעלה משנה ממועד מתן ההחלטה הראשונה, בית המשפט אינו סבור כי המידע אליו נחשף ישפיע בדרך כלשהי על דעתו בעניינו של המערער. כן ציין בית המשפט כי הטיפול בתיק מצוי בשלב מתקדם, וכי העברת התיק למותב אחר בשלב זה תוביל לעיכוב משמעותי בניהול ההליך, ללא צידוק ממשי.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. לטענת המערער, מקריאת ההחלטה הראשונה עולה כי בית המשפט עיין באופן מעמיק בעברו הפלילי, ואף ציין כי לרישומיו הפליליים יש השלכה לגבי מהימנותו. עוד טוען המערער כי בית המשפט התייחס באופן קונקרטי למהימנותו, וקבע שזו נפגעת לאור עברו הפלילי. המערער שב ומדגיש שדינו בהליך זה ייחרץ על בסיס ממצאי מהימנות, וכי מסיבה זו לדברי בית המשפט בהחלטה הראשונה נודעת חשיבות יתירה. כן טוען המערער כי הוא אישיות מפורסמת למדי, וכי מסיבה זו סביר כי עניינו נחרט בזיכרונו של בית המשפט.

5.

דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין בעצם החשיפה להרשעות קודמות של נאשם, כשלעצמה, להביא לפסילת השופט. פסילת שופט בעטיה של חשיפה להרשעות קודמות תיעשה רק בנסיבות בהן נוצר חשש ממשי למשוא פנים, ובהתאם להשפעה שיש לחשיפה להרשעות קודמות על יכולת השופט היושב בדין לדון בעניינו של הנאשם מתוך פתיחות לשכנוע (ראו: ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל , פיסקה 2 (14.9.1999); ע"פ 3963/00 בן גביר נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (4.7.2000);

ע"פ 5480/07 אלאלוף נ' מדינת ישראל , פיסקה 2 ( 13.8.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט

304-302 (2006)). לא שוכנעתי כי נסיבות מקרה זה מקימות חשש ממשי למשוא פנים. זאת, בייחוד לנוכח העובדה כי ההחלטה הראשונה ניתנה זמן רב לפני תחילת הדיון בהליך הנוכחי. בנתון זה יש כדי לצמצם באופן משמעותי את החשש כי המידע אליו נחשף בית המשפט במסגרת הדיון בבקשה הראשונה ישפיע על הדיון בהליך הנוכחי. אף אין לקבל את טענת המבקש לפיה בית המשפט הביע דעתו במסגרת ההחלטה הראשונה באשר להשלכת עברו הפלילי של המבקש על מהימנותו, באופן המשפיע על מידת פתיחותו לשכנוע בהליך הנוכחי. בהחלטה הראשונה נאמר כי בעברו הפלילי של הנאשם יש "משום רלוונטיות להגנת הנאשמת בהתחשב במיוחס לה בכתב האישום ובטענותיה כפי שבאו לידי ביטוי בבקשה [קרי, בקשת הנאשמת לקבלת חומרי החקירה]". באמירה זו אין משום הבעת דעה לגבי מהימנות הנאשם כשלעצמה, ובוודאי לא באופן שיש בו כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בהליך הנוכחי.

6.

אשר על כן, הערעור נדחה, מבלי שהמשיבה נדרשה להגיב.